"ונתתי שלום בארץ"

שלום בפנים ובחוץ "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" (כ"ו,ג) הקב"ה מבטיח שאם נלך בחוקותיו "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (כ"ו,ד) נזכה לשפע ברכה והצלחה והתורה גם מוסיפה ומתארת את כל הטוב לו נזכה, ואז אחרי כל הברכות הנפלאות מופיעה ברכה נוספת והתורה מכריזה "ונתתי שלום בארץ" (כ"ו,ו) האם יש סיבה לתוספת ולעיתוי של אמירה זאת לאחר הברכות? ובכן רצתה התורה להדגיש שבלי שלום אין שום משמעות לכל השפע, האדם יכול לקבל את כל טוב העולם הגשמי ועדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה שכן כמו שמסביר רש"י " שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, כמו שאומרת המשנה ב(עוקצין ג, י"ב) "אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", שנאמר בתהילים "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום". גם ברכת-כהנים חותמת ב"שלום", וגם תפילת שמונה-עשרה מסתיימת בברכת השלום. השלום חורז את חזון הגאולה של נביאי-ישראל, והיום הוא כבר מדובר בפי כל העמים, כולם רוצים שלום.

נתבונן במושג השלום כפי שהוא במקורות הקודש. ראשית, ידוע הקשר בין שלום לשלמות, שני עניינים שלשניהם שרש משותף בלשון הקודש (ש.ל.מ.) – שלום אמיתי תלוי בשלמות ומבטא אותה. נוסיף לכך את הקשר בין המלים שלום ושלוה (שלשתיהן משותפות האותיות העיקריות של, המהוות את ה'שער' היסודי של המלה), "מנוחת שלום ושלוה". שלוה באה מהשרש שלה, אך לאותו שרש יש גם משמעות נוספת, אשליה (כמו בפסוק "לא תשלה אותי"). יש שלום ושלוה אמיתיים, ויש שלוה שאינה אלא אשליה – אולי אשליה מתוקה אבל מסוכנת מאד. "הסכמי-השלום" מהסוג שאנו מכירים בדור שלנו לא רק שהם רחוקים מאד משלמות (ומשום-מה הם תמיד באים על חשבוננו), אלא גם אינם מביאים שלוה ורק מפזרים אשליות שבסופו-של-דבר מתפוצצות לנו בפנים, כמאמר הנביא "וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום".

וכאן מתעוררת שאלה נוספת הרי בפסוק לפני, מכריזה התורה ואומרת " וישבתם לבטח בארצכם" (כ"ו,ה) מה זאת אומרת ישיבה לבטח האם אין הכוונה לשלום? אלא שיש שלום חיצוני ויש שלום פנימי, השלום החיצוני בלי הפנימי אין זה שלום אמתי שלום עולמי. האור החיים הקדוש מחדד את השאלה ומסביר "ונתתי שלום בארץ", צריך לדעת למה הוצרך לומר זה אחר שכבר אמר וישבתם לבטח, ואולי שיכוין על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות שיטע השם ביניהם שלום וריעות. או אפשר שיכוין על כללות העולם, ותדע שכשמדבר על ארץ ישראל מזכירה בכינוי כאומרו בסמוך בארצכם, וכאן אמר בארץ שמבטיחם כי יהיה שלום בכל העולם, ותמצא שחפץ השם בדבר. האור החיים הקדוש מסביר לנו שהמטרה הסופית היא לא רק שלום בתוך עם ישראל אלא שלום עולמי, אבל כדי להגיע לשלום העולמי המיוחל אנחנו צריכים קודם כל שלום בתוכנו ועם עצמנו.

אבל יש בשלום משהו נוסף שצריך לשים-לב אליו: השלום קשור לעֹנג, תחושה מושלמת של "חיים טובים" ('כיף-חיים'). כדי להמחיש זאת, נתחיל בשלום הפרטי של האדם, בתוך עצמו ועם עצמו. דוד המלך אומר "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" – לפי הפשט, השלום כאן הוא שלמות הגוף, הבריאות הפיזית, אך בנוסף לזה מבואר שעצם מציאות החטא היא היפך השלום. צריך להיות שלום בין הנשמה ובין הגוף, והחטא מפר את החיבור הזה. לעומת זאת, חיבור נכון בין הנשמה והגוף הוא "שלום בעצמי" (בעצמי) – ושלום כזה אינו רק "הפסקת אש" אלא תחושה של ענג, כאשר זוכים לקיום הרמוני ותואם.

מהשלום שבין הנשמה והגוף נמשיך לשלום-בית: שלום-בית אמיתי אינו מתבטא רק בכך שלא צועקים זה על זה, יודעים להסתדר ואפילו לכבד, אלא גם בתחושה נעימה שפשוט טוב לנו לחיות ביחד. הדבר ניכר במצות הדלקת נרות-שבת, שנועדה להשרות שלום-בית: האור מבטא את היופי והשמחה שיש בשלום-בית, כשבני הבית מסתכלים זה בזה בפנים מאירות, וחופה של אור חופפת עליהם.

שלום פנימי אישי עם עצמנו הוא הבסיס "ואהבת לרעך כמוך" (י"ט, י"ח), המצווה שהיא בסיס ויסוד בתורה. קודם כל אתה צריך לאהוב את עצמך, כי אם אתה לא אוהב את עצמך איך תאהב את החבר שלך. הרב המבורגר שליט"א בדבריו לפרשת השבוע מספר, שפגש פסיכיאטר שהסביר לו שהבעיה הנפוצה ביותר בתחום הפסיכיאטריה וממנה נובעות רוב ההפרעות הנפשיות מהקלות ועד החמורות ביותר היא, שאנשים לא אוהבים את עצמם, הם מלאים בשנאה עצמית דבר המביא לדיכאונות ולעוד מרעין בישין. הם חיים במלחמה מתמדת, אין שלום ואין שלווה, והתרופה טמונה בפסוק הנפלא "ואהבת לרעך כמוך" , קודם תאהב את עצמך – כמוך, ואז תאהב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך. ואולי כל הלוקים בשנאת חינם צריכים קודם כל כמו כולנו ללמוד לאהוב את עצמם. אם נשאל את עצמנו: הרי לכאורה זה נשמע הזוי איך אפשר לשנוא את עצמך? התשובה היא פשוטה: כאשר אתה לא מאמין ביכולות שלך במיוחד היום בעולם מסביבנו שהינו עולם מאד תחרותי המציג לראווה את כל המצליחנים למיניהם בראש חוצות השכם והערב, ועושים לנו שטיפת מוח בכל אמצעי המדיה והפרסום, בעזרת האמצעים הטכנולוגיים המתוחכמים ביותר, וכל סיפור הצלחה מופץ בכל רחבי תבל בשניות, ומצד שני רואים גם את כל הכישלונות והיחס המזלזל במי שלא מצליח לעמוד בסטנדרטים המעוותים של העולם המודרני העסוק בריצה מתמדת אחרי סיפוקים רגעיים. כאשר אתה רואה את עצמך בתור כישלון ובנוסף לכך טבע האדם להסתכל על הצלחתם של האחרים זאת שנאה עצמית. אנחנו גם הרבה פעמים מנסים למצוא חן בעיני אחרים ובונים לעצמנו תדמית חיצונית מזויפת ואפילו משכנעים את עצמנו באמת המזויפת הזאת והכל כדי להגן על האגו הפגוע שלנו, אבל בסופו של יום זוהי אמת מאד שבירה כמו שאומר הרב אדם סיני גם אנחנו לא אוהבים את העצמי המזויף הזה ולכן אנחנו מנסים להדחיק את התמודדות עמו ואנחנו מנסים למכור אני אחר, מזויף, אבל מגיע הרגע בחיים בו אנחנו חייבים להתמודד עם האני האמתי וכאן כדאי מאד שהאני האמתי שלנו ינצח שכן רק כך כאשר אנחנו מבינים שאי אפשר יותר לזייף אז אנחנו חוזרים בתשובה ומתחברים לאני האמתי שלנו, הישרות הפנימית מאפשרת לנו את החופש לחיות את מי שאנחנו באמת ולאהוב את האני האמתי שלנו וכך להפיץ את האהבה הלאה.

שלום-בית אינו מסתיים במשפחה הגרעינית המצומצמת. כל עם ישראל הוא משפחה אחת גדולה, "בית ישראל", ואנו מצפים שישרור השלום בינינו, בין כל היהודים בכל מקום שהם. שלום כזה הוא באמת יעוד משיחי (שהרי כולנו יודעים עד כמה אנו רחוקים ממנו, לצערנו), אך אם נתאר לעצמנו מעט את השלום והאחדות של "רבבות עמך בית ישראל", עוד ועוד יהודים, מכל השבטים העדות והדעות, מכל הסגנונות והתכונות, "כולנו כאחד באור פניך" – ודאי שהתקשרות הנשמות בין כולם רוויה תענוג נפלא.

כמובן, היעוד המשיחי אינו נעצר בשלום בין היהודים אלא מדבר על שלום עולמי, אוניברסלי. מלך המשיח מלמד את העולם כולו איך לעשות שלום אמיתי – שלום בין הנשמה והגוף, שלום-בית בין איש ואשתו, שלום בין איש לאחיו, שלום בין ישראל לעמים ובאנושות כולה – כפי שנאמר בנבואת זכריה על המשיח "ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" (כאשר מלבד השלום המפורש בפסוק זה, הוא מופיע גם בראשי התבות המתחילות במלה שלום: " שלום לגוים ומשלו מים"!). אמנם השלום העולמי אינו מטשטש את היחוד של עם ישראל, אדרבה: השלום שמתפשט כה רחוק, "עד אפסי ארץ", מהווה מצע מתאים להתגלות מעלת ישראל ביתר שאת, והשלום בין נשמות ישראל הוא במדרגה גבוהה יותר מהשלום בין העמים כולם.

זוהי השלמות זהו השלום האמתי זוהי המשמעות של "ונתתי שלום בארץ" (כ"ו,ו)  שלום עם כולם. לאחר שדברנו על השלום עם עצמנו אנחנו צריכים לעשות שלום עם האחרים. אחת הבעיות הנפוצות במחוזותינו היא חוסר הסבלנות שלנו לקבל את השונה, אנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים מאחרים ואנחנו מחזיקים בבלעדיות על האמת הטוב והישר, וכל השאר הם עקומים. רק הדרך שלנו היא הנכונה. לפני מספר שבועות נסענו מכיוון הרצליה פיתוח לרעננה דרך כפר שמריהו היה זה יום חם מאד וכמובן היה גם פקק תנועה והנה תיכף לאחר שעברנו את הצומת ראינו שני ילדים קטנים בגילאים תשע עשר מחזיקים כוסות שתייה בידיהם ומציעים אותם לנוסעים במכוניות. חשבתי לעצמי איזה יוזמה! אכן דרך נחמדה להרוויח דמי כיס. התבוננתי על הילדים החמודים ואז שמתי לב שבעצם אין שום העברת כספים, הם לא מבקשים שום תמורה לכוסות השתייה הקרה שהם מחלקים. נדהמתי, איזה ילדים נחמדים עומדים בשיא החום ומחלקים שתייה בחיוך רחב לנהגים ולנוסעים, זאת היא ארץ ישראל היפה. היו אלו ילדים לא חובשי כיפות שלימדו אותי מהי השלמות האמתית, זהו השלום האמתי, זוהי המטרה של ספירת העומר בניית השלום האישי שלנו, התחברות לאני האמתי שלנו וכמובן לא לשכוח אנחנו לא לבד, אסור לנו לשכוח את האחרים שכן אנחנו כולנו ביחד כל עם ישראל על כל גווניו מהווים את השלמות "ואהבת לרעך כמוך". ללא שום אינטרסים אישיים. חסד ללא הבדל :גזע ,מין, שפה, לאום ,דת , כך גם מגיעים בסופו של דבר לתכלית האלוקית החיבור של כל כלל ישראל אל האמת האלוקית זוהי המשמעות של "ונתתי שלום בארץ" (כ"ו, ו).

השלום בין נשמות היהודים אינו תלוי במקום מסוים, אבל התורה מדגישה "ונתתי שלום בארץ" – שלום בארץ-ישראל, כמובן כאשר הארץ שלמה ולאחר שביססנו את שלטוננו, כמפורש בהמשך הפסוקים "ורדפתם את איבכם ונפלו לפניכם לחרב". השלום בארץ-ישראל-השלמה הוא מדרגה נוספת של אור ותענוג – כיון שבארץ-ישראל הקב"ה משרה עלינו את שכינתו (וארץ ישראל עצמה משקפת את השכינה הקדושה), כמו שיא הברכה בפרשת בחוקותי "ונתתי משכני בתוככם… והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם". לאחר ששורה עלינו השכינה בארצנו, היא יכולה להתפשט ולשרות על העולם כולו.

כל המהלך הזה יכול לבאר את דברי רבי שמעון בר יוחאי בזהר הקדוש, ביחס למשיח הנקרא גם " שר שלום" – "שר שלום דא צדיק, דאיהו שלמא דעלמא, שלמא דביתא, שלמא דמטרוניתא". אלו שלש המדרגות של השלום, זו למעלה מזו: השלום של העולם (השלום העולמי כנ"ל), שלום הבית (השלום בין היהודים, בית ישראל), והשלום של השכינה (בארץ ישראל). יהי רצון שנזכה מהרה לשלום אמיתי בכל המובנים. (אתר גל עיני, וכצפיחית בדבש – לפרשת בחוקותי).

לע"נ: האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, הרב בנימין בן אברהם ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה, זאב בן יעקב דב ע"ה, שושנה מלכה בת אלטר יעקב ע"ה, רחל בלימא בת ר' משה ע"ה. בלה בת נפתלי ע"ה, אברהם מיכאל בן משה עירוני ע"ה. אסתר בת חיים צבי ע"ה, רוזינה בת אברהם ע"ה. לרפוא"ש  בתושח"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. זמירה נחמה בת אסתר, כוכבה בת אירן אילנה, נאור שליו בן רות, אלישבע (איתיאל) בת דפנה, לאה הדסה בת נעמי, רבקה שיינדל בת ריטה יכט, שושנה (שושי) בת יעקוטה שרה, סעיד יצחק בן נוסרת שושנה (סמדר ברוך), וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק:  מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. עוברות עמך ישראל: יפית מרים בת חנה. ליטל בת חביבה. זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, יעל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין.