אוהד שקד-מנדלבויים"אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו'" (כו, ג-ד)
פרשת השבוע עוסקת ברובה, בברכות והשפע שיבואו כאשר עם ישראל ישמור את מצוות ה' ויעמול בתורה, ומאידך, בעונשים והצרות אשר יבואו במידה וחלילה, לא יקיימו לרצון ה', ולא יעמלו בתורה.
והנה, כשנתבונן בברכות והקללות, נמצא, שהברכות – מעטות הן, יבול מבורך, שלווה מאויבים, והשראת השכינה. אך מנגד, הקללות – מרובות הן מאוד. והדבר מתמיה, שלא זו בלבד שאין הברכות והקללות שוות, אלא שהקללות עודפות הן על הברכות. וביותר קשה, שהרי הגמ' (סוטה יא, א) דורשת שאצל הקב"ה מידה טובה מרובה ממידה רעה פי חמש מאות, אם כן אפוא, ראויה הברכה להיות מרובה מן הקללה ולא להפך. וקושיא זו יש להקשות אף בפרשת "כי תבא" שאף שם מוצאים אנו שהקללות מרובות על הברכות במאוד מאוד, עד שהוריקו פניהם של ישראל ואמרו מי יכול לעמוד באלו (רש"י דברים כט, יב), ונראה הדבר שלקתה מדת הדין?
ליישב הדברים יש להקדים יסוד, והוא, שהטוב הוא דבר אחד שלם ומוחלט, בעוד שהרע הינו מפורד וחלקי, ונבאר הדברים.
אם יש אדם עשיר, אלא של"ע, הוא חולה, וכי אפשר לומר שטוב לו לאדם זה, ודאי שלא. ואף אם אותו אדם עשיר ובריא, אלא של"ע הוא חשוך בנים, עדיין אי אפשר לומר שטוב לו, ואף כשיש לו בנים אלא שלא הולכים בדרך הישר, עדיין אי אפשר לומר שטוב לו. כלומר, כדי שהאדם יהיה שרוי בטובה, הדבר מצריך שלא יחסר או יפגם דבר מרצונותיו ושאיפותיו, וכשחסר אפילו פרט אחד כבר אינו שרוי בטובה, והוא שאמרנו שהטובה דבר שלם הוא, כלומר, מצריכה שלמות בכל ענייניה.
אך מנגד, אם יש אדם עני שפרנסתו דחוקה, הרי יש כאן רעה אחת, ואם בנוסף לכך הוא חולה, ישנם שתי רעות, ואם בנוסף אין לו בנים הרי שלוש רעות, וכן הלאה, כי ברעה כל פרט ופרט מתחבר מצטרף ומוסיף פחיתות נוספת, והוא שאמרנו שהרעה מורכבת מן הפרטים, אשר יכולים להתווסף זה על זה.
לפי"ז יתבאר היטב לשון הפסוק באיכה (פרק ג פסוק לח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (דהיינו שלא הקב"ה מסובב את הרעה והטובה, אלא שהאדם גורם לזה לעצמו) והנה על הרעה נקט הפסוק לשון רבים "רעות" אך על הטוב נקט לשון יחיד "טוב" ולפי המתבאר הדברים פשוטים, שהרע הוא לקט של פריטים, אך הטוב הוא דבר אחיד ושלם.
וליסוד זה מתיישבת היטב הקושיא בה פתחנו – הקיצור הנמרץ שיש בברכות והרבוי הגדול שיש בקללות – כי הטובה אף שקצרה היא בכמות מרובה היא עד מאוד באיכות, שהרי בה מבטיחה לנו התורה שאנו נהיה שרויים בטובה, ודבר זה טומן בחובו הבטחות עד אין קץ, שהרי כשחסר אף פרט אחד מכל צרכי החיים כבר אין זה טובה, ונמצא שאנו מובטחים שלא יבואו עלינו אף אחת ממילוני המחלות הקיימים, שאף אדם לא יצר לנו, שלא יבוא דבר שיפגום בגשמיות שלנו ועוד ועוד. ובקללות, אף שמנויים בה קללות רבות, מכל מקום, אין זה אלא מספר מצומצם ומוגבל של כמה עשרות דברים בודדים, שהם כאין ואפס לעומת שלמות הטוב.