הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
הפרשה מתחילה במילים "אם בחוקותי תלכו", ומפרש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".
וכבר תמהו המפרשים מהיכן למדו חז"ל שכוונת המילים "בחוקותי תלכו" הכוונה היא לעמול בתורה, ובביאור הדבר נשברו קולמסין.
ושמעתי לבאר דבר שמלמד אותנו מוסר השכל בענין לימוד התורה: העמל האמיתי בלימוד התורה הוא כשאדם כבר למד איזשהו ענין, והוא חושב שהו יודע את הענין, ואח"כ חוזר עליו עוד פעם ועוד פעם, וכמו שהגמרא אומרת במסכת חגיגה [ט':] על הפסוק "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו", שהרי צדיק ועובד אלוקים זה אותו דבר, אלא "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד", ומבאר רש"י: "אע"פ ששניהן צדיקים לא עבדוהו בשוה שזה עבדו יותר", רואים שעצם החזרה שאדם חוזר על לימודו זה נקרא להיות עמל בתורה.
ודבר זה רואים בחוש, איך שיצר הרע מנסה להפריע מהאדם לחזור שוב ושוב על מה שהוא כבר למד, מכיון שזהו עיקר הצלחת הלימוד שהאדם חוזר על לימודו הרבה פעמים ובכל פעם ופעם הוא מבין יותר. ואכן, שמעתי שבאחד מהישיבות בדור שעבר, כשבחור היה רוצה להתקבל לישיבה, לא היו בוחנים אותו על דפי גמרא, אלא היו אומרים לו ללמוד דף גמרא, ואחרי שסיים ללמוד, אמרו לו לחזור וללמוד את הדף עוד פעם, וחוזר חלילה, והסתכלו על כל פעם שהתחיל ללמוד מחדש את דף הגמרא, האם הוא לומד את זה באותה התלהבות ומנגינה כמו שלמד בפעם הקודמת, או שיורד לו החשק בחזרה הנוספת, וכך ידעו האם התלמיד יכול לעמול בתורה או לא.
והנה, בפרשת אחרי מות כתוב [י"ח, ד'] "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם", ומפרש רש"י: " ללכת בהם- אל תפטר מתוכם שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות". משמע מדברי רש"י, שפירוש המילה "ללכת" מדברת על אדם שכבר למד את כל התורה כולה, ועכשיו הוא רוצה ללמוד את חכמת הגויים, שעל זה התורה אומרת לו, אל תלמד את חכמת הגויים אלא "תלך" בתורה אפילו שכבר למדת אותם, והיינו להמשיך וללמוד את התורה הקדושה.
וזה הביאור כאן בדברי רש"י "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה", איך תהיו עמלים בתורה? על ידי שבחוקותי תלכו – ככל שאדם ילך בתורה, יחזור על לימודו שוב ושוב, זה מראה שהוא עמל בתורה וזה נקרא שהוא הולך בחוקות התורה.