אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בפרשה מוזכר אחד מהמצוות החשובות בעזרה לזולת – "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" [כ"ה, ל"ה]. מבאר רש"י: אל תניחהו שיפול ואז יהיה קשה להקימו, אלא תחזיק אותו שלא יפול. משל למה הדבר דומה, למשאוי על החמור, עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו. והיינו, העזרה הטובה ביותר היא לא לחכות שהחבר יפול ויתמוטט, כי אז יהיה מאד קשה לעזור לו ולהרים אותו, אלא עוד לפני שהוא נופל, כבר להושיט לו יד ולעזור לו.
ודבר חשוב זה רואים גם בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, שהרי בתפילת שמונה עשרה, בברכה הראשונה אנו אומרים "מלך עוזר ומושיע ומגן", ומבואר בספרים בביאור המילה "מגן" – שהקדוש ברוך הוא מגין על האדם לפני שהצרה מגיעה עליו.
וידוע המשל בענין זה, על העגלון הוותיק שהיה העגלון הקבוע בעיירה, וכשהגיע עגלון חדש, אמר לו העגלון הוותיק שהוא מוכן שהוא יעבוד בעיירה בתנאי שיענה לו איך הוא מתמודד במקרה שהוא נכנס עם העגלה לבוץ. על כל פיתרון שאמר העגלון הצעיר, אמר לו העגלון הוותיק 'ואם זה לא יעזור, מה תעשה'? עד שלבסוף אמר לו העגלון הצעיר שאין לו פיתרון והוא לא יעבוד בעיירה, אבל מעניין אותו לדעת מה הפיתרון. אמר לו העגלון הוותיק: 'הפיתרון הטוב ביותר הוא – לא להיכנס מלכתחילה לבוץ'…
ועל מצוה חשובה זו אומר האלשיך הקדוש רעיון נפלא: במרבית הפסוקים והמצוות הקודמים בפרשה ובפרשיות הקודמות, נוקטת התורה בלשון רבים, אבל כאשר התורה מגיעה למצות "וכי ימוך אחיך", פונה התורה לאדם בלשון יחיד "והחזקת בו". לא כתוב והחזקתם בו, אלא והחזקת בו – אתה תעזור לו. אומר האלשיך הקדוש שהסיבה שמצוה זו נאמרה בלשון יחיד, היא מפני שלפעמים עני פונה לבני אדם ומבקש את עזרתם ולא תמיד הוא מקבל מהם עזרה, לפעמים אנשים אומרים לו שאין להם מספיק כסף וכדאי שיפנה לפלוני שיש לו הרבה כסף והוא יכול לעזור לו. על כך אומרת התורה, "והחזקת בו" – אתה מחויב לדאוג לו ולהחזיק אותו, אל תנסה להפנות אותו למישהו אחר. קודם כל תעזור לו, אחר כך אם אתה רוצה תוכל לעזור לו גם בעצה טובה ולדאוג לו למי ללכת, אבל דבר ראשון תחזיק אותו שלא יפול ותדאג לו.