הרב אליהו פורטנויממש לפני שמשה רבינו מצווה את עם ישראל על קיום המועדים, ישנו פסוק "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדישכם" [כ"ב ל"ב].
כתוב בגמרא בברכות [כ"א:], "אמר רב אדא בר אהבה, מנין שאין היחיד אומר קדושה? שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא, אתיא תוך תוך. כתיב הכא, ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכתיב התם, הבדלו מתוך העדה הזאת. מה להלן עשרה, אף כאן עשרה".
ומבואר בדברי הגמרא, שדברים שבקדושה נאמרים בעשרה. וכאן יש להעיר ולזרז על עניין התפילה בציבור.
בעל החפץ חיים מאד עורר על הדבר, הן בספרו נדחי ישראל [פ"ה] והן בשמירת הלשון [חתימת הספר], ונביא חלק מדבריו.
הנה, הבטיח הקב"ה [ויקרא פרק כ"ו פסוק ח'], "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו". והיינו, שבשעה שבנ"י יעשו רצונו של מקום, ירדפו חמשה מהם מאה אויבים, ואילו מאה מהם רבבה של אויבים.
והביא רש"י, "וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו? אלא, אינו דומה מועטין העושין את התורה, למרובים העושין את התורה".
כלומר, שכאשר חמשה יהודים מתוועדים יחד לדבר מצוה, גדול כחם עד כדי יכולת בידי כל אחד מהם לרדוף עשרים. ואילו כאשר עשרה מתוועדים יחד לדבר מצוה, עולה כוחם וכל אחד מהם יכול לרדוף מאה אנשים.
ומבואר בדבריו, שלמרות שמנין האנשים במקרה השני גדל פי עשרים מהמנין הראשון, אך כחם הכללי גדל פי מאה. ומוכח, שבשל גידולם התעצם גם כוחו של כ"א ואחד פי חמש. ואותו ראובן ואותו שמעון, נעשים בעלי כח גדול יותר, כאשר הם חלק מקבוצה גדולה יותר.
וא"כ, אותם המתפללים במנין, ברור שכחם רב להם יותר מאשר המתפלל ביחידות בביתו, שהרי הם חלק מקבוצה גדולה יותר. וכמאמר הגמ' [ברכות ח'.], "רבי נתן אומר, מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? שנאמר, הן קל כביר ולא ימאס".
ומלבד עצם השכר הגדול של התפילה בציבור, עוד זוכה המתפלל בציבור למעלות נוספות. וכמו שבענייני כסף, אם מזדמן לאדם עסק שיכול להרוויח מאה שקלים, ועסק אחר שיכול להרוויח ממנו כפלי כפליים, בודאי יתחזק ליטול העסק שירוויח הרבה.
ואותו דבר בעסק המצוות, כיון שאינם דומים מועטים העושים את המצוה למרובים העושים את המצוה, הרי שכדאי להתפלל בציבור כי ע"י זה מרוויחים הרבה יותר. שהרי זוכה לקיים מצוות רבות שאינו יכול לקיימם ביחיד, כגון אמירת "ברכו" ועניית "אמן יהא שמיה רבה" וקדושה.