אוהד שקד-מנדלבוייםהחברה הרפורמית בישראל מונה מספר קטן של 'מאמינים', אולם החבירה המיוחדת של הרפורמים בישראל אל השמאל הובילה אותם גם להשתלטות, למעשה, על אמצעי התקשורת ועמדות הכוח במדינה.
החברה הרפורמית בארה"ב מקיפה את כל קצות הקשת הפוליטית – ימין רפובליקני ושמאל דמוקרטי. כמעט באופן זהה מבחינה אחוזית תומכים הרפורמים בשמאל ובימין בארה"ב. בארה"ב אין לתנועה הרפורמית שום רצון להיאבק כנגד הממסד היהודי האורתודוקסי, כמו שהוסבר בפעם שעברה, כיוון שהתרבות האמריקאית המבוססת על רעיון הסובלנות והאפשרות של כל אדם לחיות את חייו הדתיים לא מאפשר כפייה של הרפורמים על החרדים ולהפך. בשנים האחרונות אחוזי הרפורמים היהודים הולכים ויורדים, בעיקר בגלל שחלקם הלא קטן הולך ומתנצר ומתבולל, בעוד היהודים האורתודוקסים שומרים כמובן על התבדלות מהנוכרים.
בישראל החלוקה בין ימין לשמאל היא שונה מבחינה פוליטית מאשר במדינות אחרות בעולם וביניהן ארה"ב. בישראל החלוקה עד תשכ"ז (1967) הייתה חלוקה של ימין מסורתי מול שמאל אנטי-דתי. זו גם הסיבה, אגב, שרוב יוצאי עדות המזרח תומכים יותר בימין ולא בשמאל. הימין מאז ומעולם נהג בכבוד רב יותר לדת ולמסורת ישראל מאשר השמאל. בתשכ"ח נכנס לתמונה גם נושא השטחים שישראל השיגה במלחמה והדבר גרם למחלוקת נוספת, רצינית ומוחצנת של ימין ושמאל עד היום. בכל השנים, גם מאז, הימין משמר את הקרבה אל המסורת הרבה יותר מאשר השמאל.
בדרך טבעית, הרפורמים בישראל שמנועים מתוך רצון עז להיאבק על "הבכורה" וכנגד כל דבר שבקדושה ובכל דבר שמדיף ממנו ריח של יהדות, חברו אל השמאל, שלכתחילה הוכיח עצמו כאנטי-דתי וכנאבק למען "השוויון" וה"חירות" וחופש דת (בתנאי כמובן שמדובר רק בשוויון וחירות לחילונים). האיחוד הטבעי הזה הוביל את השמאל להצמיח בישראל את התנועה הרפורמית כמעין משקל נגד מול "השחורים" ומול "הכופים". מבחינת השמאל לקבוע שאסור להתפלל בצורה מסוימת בכותל זו כפייה, אבל לבצע תפילות שפוגעות בציבור העיקרי שמגיע למקום המקודש – זה לא כפייה.
באומנות מיוחדת לאנשי ההשכלה והאינטליגנציה האקדמית, הובילו הרפורמים, בשיתוף אדוק יחד עם השמאל, את ההשתלטות על עמדות המפתח באוניברסיטאות, במשרדי הממשלה, בבתי המשפט ובתקשורת. מדובר בקנוניה לא מתוכננת אבל מאורגנת היטב. אנשי אקדמיה שאינם בעלי "הדעה הנכונה" של השמאל, לא יצליחו להתברג אל תוך האקדמיה. רק מעטים יהיו כאלה מול הרוב המוחלט מבעלי "הדעה הנכונה". אוניברסיטה תסרב להעניק תואר ד"ר לשם כבוד לחתן פרס נובל רק בגלל שהוא ימני, ולא תתבייש לומר זאת בקול רם – ולא תיענש. אבל נראה אם בית ספר, לא אוניברסיטה, לא יעניק פרס לאדם רק בגלל שהוא איש שמאל – כמה כותרות יהיו.
השתלטות השמאל על התקשורת היום ברורה הרבה יותר מתמיד. בשמונה השנים האחרונות מאבדת התקשורת את אחיזתה ב"אמת המוחלטת" על העם, כיוון שערוצי התקשורת היום פתוחים לכולם באתר האינטרנט. זה מוביל לכך שהשמאל מרגיש שהוא מאבד אחיזתו בתקשורת, וכך גם הרפורמים, מה שמוביל למאבק עקשן יותר של הרפורמים שמגיע עד לכדי אלימות מול האורתודוקסים. עימותים ופרובוקציות הוא דבר של מדי יום ביומו כדי לגייס את התקשורת, שכמובן ממהרת להנציח כל דבר שקשור לרפורמים. בדקו מי הם בעלי מניות בערוצי התקשורת ותיווכחו שחלקם הלא קטן הם אנשי הרפורמה מארה"ב, מהחלק שממשיך להתנגד לאורתודוקסים.
חבירתם של הרפורמים אל השמאל כשהם מציגים את "האור" הרפורמי מול החושך הדתי, את "אהבת האדם" של הרפורמי מול שנאת האדם של הדתי, את הטוב של הרפורמי מול הרע של הדתי. באופן שיטתי ומדויק, מטפטפים בלב הציבור מאמרים מלאי השכלה ודעת על כמה ש"האמת הרפורמית" עפ"ל נכונה וכמה האמת הדתית היא מעוותת. הם לא עושים זאת באמירות גלויות. לא תמצאו זאת לעולם באופן כלוי, אבל טפטוף מים חוצב צוקים שלמים. כך הם "מפילים" גם דתיים לא מעטים שלא מבינים שהם נדבקים כלל בדעה רפורמית.
בצורה זו מפרסמים מאמרי דעה או אפילו 'מחקרים' שיוכיחו את השינוי שיש לבצע, שיכלול בין היתר ביזוי תלמידי חכמים ושנאה יוקדת, אבל מנומקת ומנומסת, לציבורים שלמים, שאינם ב"דעה הנכונה".
המאבק בתנועה הרפורמית ובגרורות שלה בשמאל צריך להיות בלתי מתפשר, נחרץ, קשה והחשוב מכך – להשתמש באותם הכלים שלהם. כאשר השמאל הקיצוני הטריד מדי את תושבי חברון, הם למדו כיצד להגיב – בתביעות משפטיות כנגד מה שטוענים השמאל להשתלטות. וכך, כאשר אחד מראשי השמאל הפסיד בתביעה על כך שהוא עצמו השתלט על 100 מטר שטח בתל-אביב, לא יכול היה לדבר על השתלטות בחברון.
כך צריך לפעול גם המאבק מול הרפורמים. הוא לא צריך להיות רק מצד חברי הכנסת החרדים, אלא בשיתוף פעולה של כולם. הוא צריך לכלול דרישה ל"שוויון" מוחלט, כמו שהצד השני דורש. למשל: אם הם דורשים לימודי ליבה, אז שבחוק ייכתב שגם הצד שלהם ילמד מספר דומה של שעות בלימודי ליבה יהודית (גמרא, משנה, הלכה). מהר מאוד הדרישות יתמתנו ואף ייעלמו לחלוטין.
על החרדים להיאבק ללא פשרות מול הרפורמים, הן מבחינה חוקתית והן מבחינה חברתית. יש צורך בהרחבה של ההסברה לציבור הרחב על הנזקים שהרפורמים עושים ליהדות ולמדינה.
הפרקים בסדרה:
- התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
- התנועה הרפורמית: פרק ב
- התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
- התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
- התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
- התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
- התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
- התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
- התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
- התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל