הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'" (פרק כג פס' לד) – ובטעם מצוות סוכה נחלקו בגמ' (סוכה יא ב) אם הוא זכר לסוכות שעשו ישראל במדבר, או שהוא זכר לענני כבוד שהקיפו את עם ישראל במדבר. ונפסק (טור ושו"ע תרכה א) כמאן דאמר שהסוכות הם זכר לענני כבוד, ולזה יש לכוון בזמן הישיבה בסוכה [ועיין משנ"ב שם].
וידועה קושית המבי"ט (בית אלקים שער היסודות פרק לז) מדוע אנו עושים חג ומעלים על נס רק את זכר ענני הכבוד שליוו את עם ישראל במדבר, ולא מעלים לזיכרון את בארה של מרים וירידת המן שאף להם זכו ישראל בהיותם במדבר. עוד הקשה הטור (שם) שכיון שחג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שהיו להם בצאתם מצרים, אם כן יש לנו לחוגו בניסן – בזמן יציאת מצרים, ולא בחודש תשרי (ויעוי"ש מה שתירץ). עוד יש להקשות, שבפרשת פנחס בו נזכרים קרבנות המועדים מוצאים אנו שבכל חג מציינת התורה את מצוותיו, בפסח – "שבעת ימים מצות יאכל" (במדבר כח יז), בראש השנה – "יום תרועה יהיה לכם" (כט א), ביום הכיפורים – "ועניתם את נפשותיכם" (שם ז), ואילו בחג הסוכות לא הוזכרו מצוות סוכה וד' מינים. עוד הקשה המשך חכמה (שמות כג טז) מדוע בפרשת משפטים (שם) ובפרשת כי תשא (שמות לד כב), מכונה חג הסוכות "חג האסיף", ואילו בפרשתנו (כג לד) ובדברים (טז יג) מכונה "חג הסוכות".
והביא המשך חכמה למה שחידש הגר"א (בביאור לשיר השירים ד טז) שכשחטאו ישראל בחטא העגל הסתלקו ענני כבוד, ולא חזרו אלא לאחר שהחלו בהקמת המשכן. ומשה ירד ביום הכיפורים, ולמחרת יוה"כ הקהיל משה את העם וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתוב (שמות לו ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר", והכוונה ליום י"ב וי"ג תשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכמי לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לבנותו, ואז חזרו ענני כבוד. ומחדש הגר"א, שאין אנו עושים את חג הסוכות זכר לענני כבוד שליוונו ביציאת מצרים, אלא זכר לענני כבוד שחזרו בט"ו בתשרי, בזמן תחילת בניית המשכן, שבכך הראה הקב"ה שמחל על חטא העגל.
ובכך יישב המשך חכמה מדוע בתחילה מכונה חג הסוכות כחג האסיף ולבסוף כחג הסוכות, לפי שקודם חטא העגל לא היה זה חג ה"סוכות", לפי שלא נצטוונו אז במצוות סוכה, ורק לאחר חטא העגל וחזרת הענן בט"ו בתשרי נתווספה מצוות סוכה – אך לעולם אף קודם ציווי הסוכה, היה זה "חג האסיף".
ולדברי הגר"א [כפי שביאר המשך חכמה] מתיישבות היטב כל ההערות. שהקשה המבי"ט מדוע אין עושים זכר למן ולבאר כפי שעשו לענני כבוד – לפי שאין אנו חוגגים זכר לניסים שליוונו אלא על כך שנמחל לנו חטא העגל. ובדווקא חוגגים את חג הסוכות בחודש תשרי ולא בחודש ניסן, משום שאז חזרו ענני הכבוד.
וכן יש ליישב בזה מדוע בפרשת קרבנות המועדים לא הוזכר מצות סוכה ומצות ד' מינים, כפי שהוזכרו בשאר החגים. ואפשר, שבכל המועדות ציווי הקרבנות ומצוות החג, שורשם וטעמם אחד הוא ולכן הוזכרו בסמיכות זה לזה, אך בחג הסוכות ייסד הגר"א שאף קודם שנצטוונו בישיבה בסוכה כבר היה זה "חג האסיף" ורק לאחר חטא העגל נתחדשה הישיבה בסוכה [וכן מצות ד' מינים כפי שמשמע במ"ר (ויקרא ל ג)] וכיון שהיה זה "חג" אף קודם מצוות אלו, מוכרח הדבר שאין לקרבנות החג שייכות למצות אלו, ומשום כך לא נזכרו מצוות חג הסוכות עם ציווי קורבנותיו.