אהבת הזולת מקדשת את האדם

בתחילת הפרשה מצווה הקב"ה את עם ישראל "קדושים תהיו". השנה אנו קוראים את הפרשה הזאת בשבוע שאחרי חג הפסח, שבו כידוע יצאנו לחירות, ולא רק חירות גשמית אלא גם חירות רוחנית, שהרי עם ישראל היה שקוע במ"ט שערי טומאה בארץ מצרים.
הצורה שבה יהודי יכול להתקדש, היא ע"י "עשה טוב", וזה דבר שמתבטא מאוד בפרשת קדושים, שהרי מתוך חמישים ואחת המצוות בפרשה, רובם מדברים על מצוות שבין אדם לחבירו, וזה שונה מפרשת אחרי מות, לדוגמא, שכל המצוות בו הם רק בבין אדם למקום.
אחד המצוות בפרשה הממחישות את זה היא "ואהבת לרעך כמוך", שהיא – כדברי רבי עקיבא בירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד' – מצווה הכוללת את כל התורה כולה. המהות של המצווה הזאת היא שאדם צריך לאהוב את השני כמו שהוא אוהב את עצמו, וזה דבר שבאמת קשה לעשות, אבל זוהי העבודה שלנו בתקופה הזאת של השנה – ימי ספירת העומר שבהם אנו אבלים על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה.
הדרך של אהבת הזולת היא רק ע"י שממשיכים את הפסוק "אני ה'", ככל שמתקרבים לקב"ה, כך מתקרבים לאהבת הבריות, שהרי אדם ללא תורה וללא דביקות בקב"ה, לעולם לא יגיע לאהבת הזולת, אלא לאהבת עצמו, וכמו שאמרו בעלי המוסר על אדם שאומר 'אני אוהב דגים', הוא לא באמת אוהב את הדג, אלא הוא אוהב את עצמו ולכן הוא אוכל דג שערב לחיכו.
וכשאדם מגיע למצב שבו הוא אוהב את השני כמו שהוא אוהב את עצמו, הוא עוזר לשני גם אם זה יגרום לו למצב לא כל כך נעים, וכמו הסיפור המפורסם על הגאון ר' חיים מצאנז שהיה בעיירה אחת, ולפתע נעמד ליד אחד הבתים ואמר שהוא מריח מהבית ריח גן עדן. ואחר שדפק וביקש רשות לחפש משהו בבית, הגיע לארון בגדים אחד, ולאחר שסיים לרוקן אותו מצא שם בגד של… כומר, ואמר, שמזה נודף ריח גן עדן, ולבקשת ר' חיים, סיפר בעל הבית שהוא היה גבאי צדקה, ופעם אחת, לאחר שכבר אסף בתאריך הקבוע שבו היה אוסף צדקה ברחבי העיירה, הגיע אליו יהודי בוכה שצריך הוא בדחיפות לסכום כסף לא קטן. גבאי הצדקה לא יכל לסרב, ושוב סובב ברחבי העיירה וביקש צדקה למטרה חשובה. אך כשסיים לאסוף בפעם השניה, דפק על פתחו עוד אדם בוכה, הנצרך לסכום כסף בפיקוח נפש. למראה בכיותיו, עלה רעיון במוחו, וניגש ל'מסבאה' שבא היו מתאספים הפוחזים של העיירה ושותים לסובאה, ואולי מהם יהיה אפשר לבקש מעט כסף. כשהם שמעו את הבקשה שלו, הציעו לו עסקה, אם הוא יסכים ללבוש בגדים של כומר, להסתובב בעיירה כשהם יתופפו בתופים, הם יתנו לו את כל הסכום הדרוש לו – שלוש מאות רובלים!!! גבאי הצדקה החליט שהכל שווה בשביל לשמח יהודי, והיה מוכן לסבול ביזיונות מכל תושבי העיירה שראו אותו מסתובב ברחבי העיירה לבוש בבגדי כומר כששיכורים מתופפים לו עם תופים.
אמר לו ר' חיים מצאנז, עכשיו אני מבין למה נודף ריח גן עדן מהבגדים האלו. אבל, מוסיף ר' חיים, לאחר שתיפטר מן העולם, תצווה למשפחתך שהבגדים האלו יהיו התכריכים שלך, מבעד לבגדים אלו לא יוכל לעבור שום מלאך חבלה.
הסוף של הסיפור הוא, שאחרי שנים רבות, ממשלת פולין החליטה לסלול כביש על בית הקברות היהודי, וכשפתחו את הקבר של גבאי הצדקה, גילו שגופו נשאר שלם, חוץ מחלק ברגל שלא כיסה אותו…
זה צורה של אהבת הזולת אמיתית, וע"י כך יכול האדם לקדש את עצמו, וע"י כך יזכה האדם שיקדשו אותו למעלה.