אוהד שקד-מנדלבוייםקהילות הרפורמים באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה והשואה ורוב קהילות הרפורמים החיות כיום בארה"ב שונים בתכלית השינוי.
הרפורמים האירופאים, שהתמודדו מבחינתם על "הבכורה" מול האורתודוקסים, נהגו בחריפות, בעוז, בחוצפה גדולה, בביזוי הקודשים. משמעות היהדות עבורם, כמו שכבר הסברנו, הייתה תרבותית-היסטורית-אתנית בלבד. הם לא ראו בחוקי הדת דבר מחייב, ולמעשה נקטו גישה של 'אהיה יהודי בביתי וגוי בצאתי', כמאמרו של מנדלסון. האחרון, אגב, לא ביקש לומר שבחוץ יש להתנהג כמו גוי. הוא עצמו אמנם השיל את המראה היהודי מעליו, אבל באופן כללי מראה היהודי בגרמניה ובמערב אירופה היה שונה מהמראה היהודי במזרח היבשת. הוא חשב עפ"ל שאפשר לשמור תורה ומצוות בבית ולא להבליט את היהדות בחוץ. רק תלמידיו הקצינו את משמעות הביטוי הנ"ל והשילו מעליהם כל סממן יהודי, בבית ומחוצה לו.
הרפורמים הם למעשה ממשיכי דרכו של מנדלסון. גם הם, הראשונים, ראו רק צורך ב"תיקונים" בדת. אבל תלמידיהם ובראשם אברהם גייגר שר"י הקצינו עמדותיהם, והחלו במאבק בלתי מתפשר בתורה ובכל מה שקדוש ליהדות.
השואה למעשה גדעה את תכניתה של התנועה הרפורמית באירופה – השתלטות על כלל יהודי העולם תוך מאבק במי שהולך ונהיה מיעוט אורתודוקסי1 והפיכתם לרפורמים, ומשם הדרך אל השתלבות בדת הנוצרית – קצרה היא (הם כמובן טענו, טוענים ויטענו שהם אינם נוצרים ואינם שואפים להמיר דתם של היהודים, אבל בפועל לא ניתן לראות הבדל בינם לבין הנוצרים הראשונים, שהיו כידוע יהודים).
הרפורמים האמריקאיים שונים בתכלית מאחיהם האירופאים מלפני המלחמה. האמריקאים אינם מאמינים בשיטה הדורסנית שהייתה לרפורמים באירופה. הסיבה לכך היא פשוטה ביותר – מהות החיים הדמוקרטית בארה"ב גורסת כי כל אדם צריך ויכול לחיות עפ"י צו מצפונו. בניגוד לישראל, הם באמת מאפשרים זאת ובארה"ב בשל כך רואים עשרות כתות שונות בכל אחת מהדתות השונות והתרבויות השונות. המדינה אינה מתנגדת ואינה תומכת (כל עוד כמובן שאין הפרת חוק). כך אתה יכול למצוא בארה"ב רפורמים שתורמים כספים לבתי כנסת אורתודוקסים. הן האורתודוקסים והן הרפורמים לא רואים בכך בעיה כלשהי או "ניגוד עניינים". הסיבה נעוצה בעובדה שהרפורמים האמריקאים אינם תופסים את מהותם כנלחמים על הבכורה מול האורתודוקסים שם. הם רואים את היהדות כקשר בין היהודי לקהילתו ותו לא. אין חובת שמירה על כל סממן או הלכה כלשהי, ואיש יעשה הנכון כעיניו.
על כן תורם רפורמי-אמריקאי, יהיה אשר יהיה, שתורם למפלגות מסוימות בישראל, בעיקר בימין הפוליטי, אינו נחשד כמבקש לעוות ולשנות את זהותה של היהדות בישראל. גם אם הוא עצמו אוכל שרצים ורמסים, הוא אינו רואה חשיבות לדרוש לייבא בשר לא כשר. גם אם הוא עצמו פועל בצורות מסוימות, הוא לא רואה לנכון לתמוך בפרובוקציות סתמיות (וסתומות) כדי להיאבק בקדושת ישראל.
אולם הרפורמים בישראל הם סיפור אחר. כמו אחיהם באירופה לפני המלחמה, גם הם רואים צורך להעלות על נס את מאבקם בזהות היהודית. המאבק שלהם כנגד עולם התורה הוא גלוי, ברור, מוחצן, והם מבקשים להפוך כל דבר שבקדושה לחוכא והטלולא כמו "ברכת הכוהנות" – טקס טפשי שהמציאו ממש לאחרונה, מבלי שיש להם מושג בכלל מה תפקיד הכהנים וכו'. הם יאבקו נגד עולם התורה ובכך החרדים והדתיים בדרישה לגיטימית לכאורה של "שוויון". אך האם זו המטרה? שטות גמורה, הלא הם כלל לא מתעניינים באמת במהות הדמוקרטיה שלא מאמינה רק בשוויון אלא גם בפלורליזם.
1 במהלך חמישים השנה שלפני השואה רוב רובם של היהודים באירופה, כולל במזרח אירופה, הפכו לרפורמים, מתבוללים, חילונים או מומרי דת. המחקרים מראים כי למרות שישנה מחשבה כי במזרח הרוב היו דתיים, אין זה עומד במציאות המוחלטת וחלקים נרחבים גם ביהדות המזרח האורתודוקסית הלכה ונכחדה טרם השואה.
הפרקים בסדרה:
- התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
- התנועה הרפורמית: פרק ב
- התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
- התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
- התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
- התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
- התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
- התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
- התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
- התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל