אוהד שקד-מנדלבוייםהשפעותיה של התנועה הרפורמית הולכות וגוברות בחברה הישראלית ככל שהשנים חולפות. בשנת תש"י (1950) חוקק חוק השבות וכבר אז אפשר היה לחוש את ההשפעה של הרפורמים. אמנם היא הייתה מינורית מאוד בעקבות עמדת ההנהגה הישראלית, אבל עדיין הייתה השפעה, כיוון שבחוק לא צוין כלל מה היא ההגדרה של יהודי לעניין החוק. רק בשנת תש"ל (1970) חוקק התיקון לחוק שבו השפעתה של התנועה הרפורמית נראה הרבה יותר בגלוי. החוק קבע בהגדרתו ליהודי כי "יהודי הוא בן לאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן לדת אחרת". משמעות ההגדרה היא שגם גיורים שאינם אורתודוקסיים חלים לצורך הגדרה לחוק השבות (אם כי אינם תופסים לצורך נישואין וגירושין). הרפורמים בארה"ב נזעקו כאשר החוק אמור היה להגדיר גיור רק כגיור אורתודוקסי ואיומים ברורים ומפורשים של הפסקת תמיכה כלכלית בישראל הביאו להשמטת המילה "אורתודוקסי".
השפעותיה של התנועה הרפורמית באות לידי ביטוי בשלל נושאים – פוליטי, חברתי ואפילו דתי. ב-15 השנים האחרונות אחראית התנועה הרפורמית, על שלל סניפיה, ארגוניה ועמותותיה על שינוי בסטטוס-קוו בין דתיים לחילונים בישראל, על החברה הישראלית מבחינה פוליטית כאשר הם תומכים באופן מובהק ב"קרן החדשה לישראל" ובארגוני שמאל ושמאל רדיקלי כמו שוברים שתיקה, בצלם, שלום עכשיו ועוד. בכל "מאבק" דתי תגלו את הזרוע הנטויה של התנועה הרפורמית.
מבחינה פוליטית סניפיה של התנועה הרפורמית האמריקאית ניסו בשתי מערכות הבחירות האחרונות להתערב בפוליטיקה הפנימית, כאשר הם מנסים להשפיע על דעת הקהל הישראלית הן באמצעות העיתונות הכללית והן באמצעות תעמולה גסה כנגד הימין. כך הוקמו עמותות כמו "וי 15" ואחרות, ונעשה כל ניסיון להאדיר את השמאל בראשות "העבודה", תוך כדי "חשיפות" של הימין, השמצת מנהיגים ועוד. לצערם, הדבר לא עלה בידם ולמרות ההשקעות האדירות מבחינה כספית, הימין עלה לשלטון.
אולם התערבות והשפעת הרפורמים היא לא רק בבחירות אלא באופן השלטון עצמו. הימין אולי בשלטון, אבל השולטים הם אנשי השמאל בחסות, במימון ובהשקפה הרפורמית. כך הצליח השמאל להשתלט על מוסדות הממשל הרבים בארץ ולהביא את גישתם של הרפורמים.
השפעה נוספת, בניסיון בלתי פוסק, הוא התערבות בענייני הדת במדינה. למרות שאינם מתגוררים כאן, הם מנסים בלי הפסק להוביל לשינוי חברתי-דתי. לצורך כך הם מגייסים את מיטב שונאי הדת מהשמאל והמרכז, מזהבה גלאון ועד יאיר לפיד. ההשקפה הרפורמית גם עומדת מאחורי "המהפכה הפמיניסטית אצל הדתיים" בשנים האחרונות. מהי אותה מהפכה? לכאורה מדובר על שוליים קיצוניים וחסרי היאחזות בחברה החרדית. אולם בקרב הדתיים הלאומיים נשמעים קולות רבים בנוגע לזכויות האישה, השוויון בינה לבין הגבר ועוד. גם בקרב החרדים, בעיקר החרדים המודרניים, פשה הנגע ובבחירות האחרונות אפילו הייתה מפלגת נשים "חרדיות", שפעלו בניגוד לכל גדולי ישראל. הן אמנם זכו רק ב-1500 קולות בכל הארץ, אבל לבלוב ההשקפה הרפורמית נותן אותותיו, והכול כשאותם גברים, נשים ואף רבנים שמשתמשים בהם אינם מודעים כלל לעובדה שמדובר בהשקפות רפורמיות שנועדו לנצלם, תוך כדי סיסמאות בחדשנות, בקדמה וכו'.
ההשקפה הרפורמית שיוצאת מתוך נקודת הנחה שהדת היא אי-שוויונית מחלחלת אל החברה הדתית ועם הזמן גם לחברה החרדית. התייחסות אל "תפקיד האישה" כמחנכת הילדים, דואגת לדור העתיד וכו' מזולזל בעיניהם. הם מעדיפים אשת קריירה שאינה מרבה לפגוש את ילדיה אלא בשעות הערב, דקות ספורות לפני שילכו לישון. כך גם ינתקו את שרשרת הדורות בחינוך מעוות בהמשך הדרך. עבור הרפורמים אין קדושה ושליחות בחינוך הילדים, בדאגה להשקפה ההמשכית. התורה אינה אור לרגליהם בכל מקרה, ולכן אינם מבינים שדווקא ביהדות יש שוויון מוחלט בין גבר לאישה, ולשם כך לכל אחד מהם יש את תפקידו. הם גם יגייסו נשים צדיקות בהפיכתן בצורה מקוממת ל"שוברות חומות". כך בחוצפתן של אותן פמניסטיות הן יגייסו את הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית פרבשטין ואפילו את הרבנית קנייבסקי ע"ה.
ההשקפה הרפורמית שהגישה הפמיניסטית נגועה בה כמצורע, אינה מצליחה להבין שאישה יכולה להיות הרבנית קנייבסקי ע"ה גם בלי "לדרוש שוויון". היא שווה ככל בני האדם האחרים, אלא שתפקידה כאישה הוא שונה משל הגבר. מדוע יש צורך לערבב בין הדברים? הרבנית ימימה מזרחית היא ההפך הגמור מ"פמיניזם דתי", ולמרות זאת היא סוחפת את המוני הנשים לשמוע את גישתה הטהורה והזכה, אותה קיבלה במסורת, כשהיא שומרת על היותה אישה כשרה, בלי שום נגיעה פמיניסטית.
אותן "פמיניסטיות" אינן מבקשות להטיב עם נשים, אלא לשנות ולעוות את ההלכה היהודית שנמסרה מאב לבנו. הן אלו שבגללן חוקק חוק המקוואות, מאחר וכל רצונן היה ליצור שינוי הלכתי ועיוותותו בחסות בג"ץ, שגם הוא כמובן סניף של ההשקפה הרפורמית.
לסיכום, ההשקפה הרפורמית הולכת ומשתלטת סביבנו. אלא שהיא לא עושה זאת בצורה גלויה וברורה. היא עושה זאת בצורה שקטה, במלים קטנות, במעשים קטנים, צעד אחר צעד, נדבך אחר נדבך, הכול בטפטוף איטי בלי להזכיר חס ושלום את המילה רפורמים. אבל להשתמש באותה ההשקפה הנוראית שהביאה אלינו את השואה.
ולנו לא נותר אלא לשאול את עצמנו כל הזמן: האם מה שאני עושה הוא על דעת רבותיי? האם מה שאני עושה הוא מה שה' היה רוצה שאעשה? האם אני עושה קידוש השם בחיי, או שחלילה להפך?
הפרקים בסדרה:
- התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
- התנועה הרפורמית: פרק ב
- התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
- התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
- התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
- התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
- התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
- התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
- התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
- התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל