פה סח

גדולי המוסר מסבירים כי חג הפסח נקרא כך מחיבור המלים פה-סח – פה מדבר, כיוון שהחג כולו עוסק בדיבור, בשאילת שאלות, במתן מענה ובסיפור יציאת מצרים.

בחג, הילדים מצווים לשאול שאלות, ה"סדר" בכלל לא מסודר לפי הסדר, שהרי קודם נוטלים ידיים בלי ברכה כדי לאכול את הכרפס שטיבולו במשקה, והרי ביום חול כאשר אתה עומד בפני סעודה חובה עליך קודם ליטול ידיים בברכה, לאכול את הלחם ורק אז לאכול את הכרפס. זאת ועוד, בתוך האגדה עצמה מצויות שאלות לא מעטות. מה נשתנה הלילה הזה? למה הלילה הזה הכול שונה? מדוע יצאנו ממצרים? ומיהם ארבעת האחים בהגדה?

אם כן, מהו הצורך לשאול כל-כך הרבה ומה תכלית החג אם כן?

נראה כי התשובה פשוטה – תגידו תודה. היהדות, בניגוד לדתות אחרות, מעודדת שאילת שאלות. באמצעות שאילת שאלות, בצורה הנכונה ובכוונה הנכונה – יוצרת מצב בו אנחנו יכולים לראות את קוננו, ולהגיד לו תודה. תודה על כל מה שעשה לנו. תודה על יציאת מצרים, שהוציאנו מבית עבדים, תודה שבחר בנו מכל העמים (יש על זה אפילו לחן!), תודה שהעניק לנו את התורה והמצוות (שהרי בעולם מלא "מוסר" אנו רואים כמה המוסר של הגוים (ואולי גם של חלק מהיהודים שאמצו את הגוים….) הוא באמת מוסרי.

ואנחנו? אנחנו יודעים להגיד תודה?

האם אנחנו יודעים לומר בשקט, בינינו לבין הקב"ה, תודה? תודה על כך שהוא מאפשר לנו לקום בבוקר בעצמנו, לחלוץ עצמות, לא להזדקק לעזרה לקום מהמיטה? האם אנחנו יודעים לומר תודה על בריאותם של ילדינו, נשותינו, הורינו?

האם אנחנו יודעים להוקיר תודה להורים שלנו שגידלו אותנו ולחמו בשבילנו מדי יום ביומו. הרי ידוע שאחת המצוות היחידות ששכרה מופיע בתורה זה כיבוד אב ואם? ולמה? כדי שנלמד להגיד תודה.

לכן גם ננצל את ההזדמנות לומר לכם – הקוראים – תודה רבה על קריאתכם הנאמנה ועל ההארות המדהימות.