הגולם קם על יוצרו

בשנות התשעים בג"ץ התערב רבות בנושאים הקשורים לדת בישראל. עד היום הוא מתערב תכופות ומוסדות הציבור הדתיים החל מהרבנות ועד החברה החרדית – חוששים מפני פסיקותיו. פסיקותיו הבלתי מאוזנות ברוב המקרים, אשר מצד אחד הוא פוסל כל דבר שבקדושה ומצד שני כופה על הציבור הדתי והחרדי את ערכיו "הנאורים".

החרדים בשנות התשעים הזדעקו נגד בג"ץ, הפגינו ומחו בקולות רמים. אנשי הימין וכמובן גם אנשי השמאל הרגיעו אותם באומרם שזה רק לכאורה ושבג"ץ הוא הצדק בהתגלמותו וכו'. דבר לא עזר. אז אמרו החרדים לאנשי הימין 'הגולם קם על יוצרו'. השופט אהרון ברק, אשר הביא את המהפכה השיפוטית בחסות השמאל, לפיה "הכול שפיט" דרש את התערבותו של בג"ץ בכל דבר ועניין שבמדינה. החרדים הזדעקו על כך והבהירו כי ישנם דברים שהעם קובע ולא בג"ץ. צדק הוא דבר יחסי ועם הרוב מאמין בצדק מסוים, לא יכול להגיע מיעוט חד-ממדי ולקבוע מהו צדק. אבל הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

שבוע שעבר הימין קיבל את הגולם שקם על יוצרו במכה אחת אפיים. בג"ץ פסל את ה"בייבי" של הגישה הליברלית הימנית – מתווה הגז. הוא אמנם פסל רק את הפסקה שמבטיחה לחברות הגז שקט למשך עשר שנים, באומרו כי מדובר בפסקה שהיא בעייתית. אבל משום מה אותו בג"ץ לא התערב בשיקולי הממשלה של רבין ז"ל בנוגע למתווה של עשור שנים עם חברת החשמל וגם לא אמר דבר על מכירת "מפעלי ים המלח". בג"ץ אינו גוף פוליטי, אבל כשהוא רוצה הוא כן.

שיאו של הניתוק בין הציבור הישראלי לעם היה השבוע, עת שופטי בג"ץ פסלו את סעיף הרצח של הרוצחים שזרקו אבנים על רכב והרגו יהודי וקבעו כי הפלסטיני יואשם בהריגה בלבד, ולא זאת בלבד אלא שהתעלו על עצמם ואסרו לאטום בתיהם של מחבלים אחרים מאותה הפעילות, וכל זה בשיאו של גל טרור.

נראה כי בג"ץ מנותק באופן קיצוני מהעם, אינו חש את תחושות הציבור ויושב במגדל השן מבלי שניתן להעביר עליו ביקורת. הגוף שטען ש"הכול שפיט" צריך לתקן את המושג ולהגיד "הכול שפיט, חוץ משופטי בג"ץ".

ביקורת ופיקוח היא חשובה מאין כמוה בדמוקרטיה, אבל העובדה שלא ניתן לבקר ולפקח על בג"ץ – אומרת דרשני. החרדים היו הקרבנות הראשונים שלו, כעת ההסתערות שלו היא על כל העמדות הימניות ומי שבטעות חושב אחרת ממנו.