פסק השו"ע (או"ח תצ, ד) "כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של יום טוב קוראים הלל בדלוג כמו בראש חודש", ויש להבין מדוע בחג הפסח שהוא מן התורה, רק ביום הראשון גומרים בו את הלל ואילו בשאר ימי החג קוראים הלל בדילוג, ובחנוכה שהוא רק מדרבנן גומרים בו את הלל בכל שמונת ימי החנוכה, וביותר קשה, מדוע אפילו בשביעי של פסח שבו נעשה הנס הגדול ונקרע הים ובו נסתיימה גלות ישראל במצרים קוראים את ההלל בדילוג?
וביאר זאת המשנה ברורה (שם סק"ז) ע"פ מה שמובא במס' מגילה (י, ב) "אמר ר' יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה". שאע"פ שהמצרים הצרו לעם ישראל מכל מקום מעשי ידי הקב"ה הם ויש לו צער במיתתם ולכן לא ראוי לומר שירה, ונס קריעת ים סוף נעשה בשביעי של פסח ולכך לא ראוי לומר בו שירה, וכיון שבשביעי של פסח לא אומרים הלל שלם על כן גם כן בחולו של מועד אין אומרים אותו, שלא יהיה עדיף מיום טוב אחרון.
אלא שדבר זה גופא טעון ביאור, הלא כשעם ישראל אמרו שירה על הים הקב"ה לא הפסיקם בטענה של מעשה ידי טובעים בים, ומדוע רק כאשר המלאכים התחילו לומר שירה הפסיקם הקב"ה?
כתב המשך חכמה (שמות יב, טו) "להורות שלימות מצוותיו יתברך, כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הניצחון יום מפלת אויביהם לחג הניצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמו שאמר שלמה המלך במשלי (כד, יז) "בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו", הרי אדם המעולה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני הקב"ה", היוצא מדבריו שאף הרוצה להודות לקב"ה על שהצילו משונאו שהפילו אל לו להודות ולשמוח על עצם נפילת השונא.
וכתב החיד"א (ראש דוד, פרשת בשלח) כשעם ישראל החלו לומר שירה לא הפסיקם ה', שהשירה של עם ישראל לא הייתה על עצם נפילת המצרים אלא השירה נאמרה על התוצאה של הנפילה שעתה אחרי שמתו לא יכלו יותר המצרים להשתעבד בהם, אך המלאכים מעולם לא שועבדו ע"י המצרים ממילא השירה נראתה כשמחה על עצם נפילת של המצרים ולכן הפסיקה הקב"ה משירתם ואמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה".
על פי זה יובן מדוע בשביעי של פסח לא גומרים את ההלל, שהרי באותו יום טבעו המצרים בים סוף, וכדי שלא יראה הדבר כביכול אנו אומרים שירה על עצם נפילת המצרים, אף שתקנו לומר הלל להודות לה' על כל פנים אין גומרים את הלל כדי לזכור שההלל לא נאמר על עצם נפילתם של המצרים אלא רק על התוצאה של נפילתם, בכך שאינם יכולים עוד להשתעבד בעם ישראל.