הרב אליהו פורטנויבתחילת הפרשה אומרת התורה, שמשה רבינו הקהיל אל כל עדת בני ישראל, ואמר להם שהקב"ה ציווה אותם על השבת, ולאחר מכן מוסיף משה רבינו ואומר לעם ישראל שהקב"ה ציווה דבר נוסף, והוא, בניית המשכן וכליו.
רש"י מבאר למה נכתב קודם הציווי של שמירת שבת ואז הציווי של בניית המשכן, מכיוון שהתורה באה לומר שבניית המשכן לא דוחה את השבת.
ולכאורה צריך להבין, הרי דבר זה כבר נלמד בפרשה הקודמת, שבה משה רבינו מצווה את עם ישראל על שמירת השבת אחרי שהוא אומר להם שאורי בן חור ואהליאב בן אחיסמך יהיו אחראים על בניית המשכן, וגם שם רש"י כותב "אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תידחה מפניה". א"כ, הקב"ה כבר ציווה שמלאכת המשכן לא נדחית מפני השבת, ומדוע זה מופיע שוב אצלנו בפרשה?
בפשטות אפשר לומר, שכמו שפרשיות ויקהל ופקודי הם חזרה על פרשיות תרומה ותצווה, שתרומה וויקהל ומדברים על בניית המשכן ופקודי ותצווה מדברים על בגדי הכהונה, כך התורה חוזרת גם על ציווי השבת שלא נדחית בגלל בניית המשכן שהופיעה בפרשיות אלו.
אך יש להבין, שאם זה חוזר על הלימוד של הפרשה הקודמת, זה גם אמור להיות כתוב באותו סדר כמו שנכתב בפרשה הקודמת, קודם לכתוב את בניית המשכן ואז את השבת שלא תידחה מפניה, ומדוע כאן בפרשה נכתב קודם הציווי על שמירת השבת ורק אחר כך את הציווי על בניית המשכן?
ואולי אפשר לומר, שהתורה חוזרת על ציווי השבת בסמיכות לבניית המשכן כדי להדגיש לנו, שאדם לא יטעה לומר, שכשהוא מקיים מצוה הוא לא רואה שום דבר לנגד עיניו, אלא עליו לדעת שיכול להיות שבקיום מצווה אחת הוא יעבור על מצוה אחרת, וזה מה שהתורה אומרת, שצריך לדעת שקיום המצוות לא יכול לבוא אחד על חשבון השני, ואם על ידי קיום מצוה אחת יעבור על השנייה, אז שלא יקיים כלל את המצווה. ולכן התורה כותבת את הציווי של שמירת השבת גם לפני הציווי של בניית המשכן וגם לאחריה, להדגיש לנו שכל מלאכת בניית המשכן לא שווה אם על ידי זה יחללו את השבת.
זה השיקול שכל אדם צריך לעשות כשהוא בא לקיים מצוה, לראות אם זה לא בא על חשבון משהו אחר, וקל וחומר על חשבון מישהו אחר שיפסיד מזה או ייגרם לו צער ועגמת נפש.