הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
"ביום החודש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אוהל מועד" (מ', ב')
ובמדרש רבה (פ' נב) מבואר שששה חודשים היו עסוקים במשכן, ג' חודשים עשאוהו וג' חודשים קפלוהו, ובאותם חודשים [האחרונים] היו הליצנים שבעם מרננים שאין השכינה ראויה לשרות בעם ישראל, יעויין שם.
ובאמת הדבר מצריך ביאור, כיון שכוונת הקב"ה להקים את המשכן רק בחודש ניסן, א"כ מה טעם עשה כן הקב"ה לסייע במלאכת המשכן שיגמר כ"כ במהירות של זמן ג' חודשים, אשר רק בעזרת שמיים, ייתכן לגמור מלאכה מרובה כל כך, בשיהוי זמן כה קצר. ומיד לאחר מכן להמתין זמן רב עד הקמתו, וליתן פתחון פה לליצני הדור.
והנראה בזה, שידוע שהמשכן בא לכפר על חטא העגל (מדרש רבה פ' מח, נא ועוד), ושורש הכישלון בחטא העגל היה בחוסר יכולתם של ישראל להיות מרוחקים מהקב"ה שהוציאם ממצרים ונתן את התורה. התרגלו העם היוצאים ממצרים לנוכחות מתמדת של משה בתוכם, ובאמצעותו לקשר ישיר לבורא העולם. כשמשה נתעלם מעיניהם, ובושש לבוא עד שהתייאשו מחזרתו, הרגישו עצמם פתאום מנותקים מקרבתם אל ה', ולא יכלו לסבול זאת ולפיכך באו לאהרן בתביעה – "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו" (שמות לב, א).
אשר על כן, הוכיחה הגמרא (עבודה זרה ד, ב) שלא היו ראויים ישראל לחטוא בחטא העגל, מהכתוב (דברים ה, כו) "מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים", אשר מבואר ממנו שעם ישראל מצד עצמם יכולים לסבול גם מצב של ריחוק בגילוי ה', ולא היו ראויים לאותו מעשה של חטא העגל אלא רק להורות תשובה לדורות הבאים.
ולפיכך תכף אחר החטא "ומשה ייקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, וקרא לו אהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה" (לג, ז), לפי שחשש משה רבנו, שחטא העגל נבע מהעובדה שאוהלו היה נטוע בתוך המחנה, וקרבתו המתמדת אל העם יצרה תלות בו ובנוכחותו המתמדת, ומשום כך כאשר נחסר זמן מועט, יצרו עם ישראל לעצמם תחליף בדמותו של העגל, ולפיכך חפץ היה להרגיל את העם ליראה ולניתוק מהקשר הקבוע עימו, וקבע את מושבו בריחוק מקום מחוץ למחנה.
ונשוב לשאלה בה פתחנו – מדוע המתין ה' ג' חודשים עד להקמת המשכן – ולפי המתבאר מיושב היטב, שבדווקא המתין הקב"ה זמן כה רב, כדי ליצור השתוקקות וצפייה עצומה להשראת השכינה, ולתרגל את הכוח שלמרות העדר גילוי שכינה, אין לעשות דבר קטן או גדול שלא נצטוו עליו בפירוש מפי ה', והמתין ה' עד שמידה זו הושרשה בהם, ותיקנה את סיבת חטא העגל, ורק שנשלם התיקון, ציווה ה' להקים את המשכן, ואף שעל ידי זה היה מקום גם לאיזה מהם שיתלוצצו על זה, אבל ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו', וילמדו איך לתקן את מעשיהם לטובה.