לכל איש יש ספר

מסופר על אדם מבוגר, שהחליט להעלות על הכתב את קורות חייו, כדי להשאיר הנצחה מסוימת לילדיו. הוא הוציא דף חלק, ובכותרתו הוא רשם: "אלה תולדות חיי". ישב האיש וחשב – איזה אירוע משמעותי כדאי להנציח לילדיי? כל אירוע או שלב בחיים שעלו בזיכרונו, הוא הגיע למסקנה שאין טעם להעלותו על הכתב, משום שזהו אירוע "סתמי" וסטנדרטי, שלא חשוב מספיק בכדי להנציחו.

כך עבר אותו זקן שלב אחר שלב בחייו, ולא הצליח למצוא אירוע מכונן אותו כדאי לו לציין.

הסיפור מסיים, שעם בוקר, מצאו אותו ילדיו כשהוא רכון על השולחן ללא רוח חיים, דף ריק וחלק מונח לפניו, ובכתורתו נכתב: "אלה תולדות חיי".

פרשת "כי תשא", מספרת בין היתר על אחד החטאים המפורסמים של עם ישראל – חטא העגל. בשורות הבאות לא נעסוק בפרטי החטא, אלא במה שאירע לאחר מכן.

לאחר חטא העגל, אלוקים אמר למשה, שהוא רוצה לכלות את העם, ולהקים ממשה עם חדש – "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י). משה – הרועה הנאמן – "הגן בגופו" על עם ישראל, הוא הרבה להתחנן ולבקש סליחה, ואמר לאלוקים כך: "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לג).

מה כוונת משה במילים: "ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת"? בפשטות, הכוונה היא כפי שמבאר רש"י: "מחני מספרך – מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים". משה ביקש ששמו לא יוזכר בספר התורה. ואכן, מאז לידתו של משה ועד סוף ספר דברים, משה מוזכר בכל פרשה, למעט פרשה אחת – פרשת 'תצווה' (שנאמרה לאחר חטא העגל, למרות שבתורה היא כתובה לפני), ששמו של משה כלל לא מוזכר בה. חכמים תולים זאת בכך ש"קללת חכם אפילו על תנאי היא באה" (ברכות נ"ו), וכיוון שמשה ביקש "מחני נא", דבריו קבלו תוקף והוא אכן נמחק מפרשה אחת.

ישנה משמעות נוספת לספר אותו מזכיר משה.

אלוקים ענה לדברי משה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (לב, לג) – מי שכן חטא, הוא זה שימחה מהספר, ולא אתה – משה. מאיזה ספר? לכאורה אין הכוונה לספר התורה, שהרי אותם אנשים בלאו הכי אינם היו רשומים בספר התורה וגם לא היו אמורים להיכתב בו, כך שלא צריך למחוק אותם ממנו.

על איזה ספר מדברים אלוקים ומשה?

התשובה היא, שלכל אדם יש מעין ספר, המספר את סיפור חייו.

נזכיר מעט פסוקים המזכירים את קיומו של אותו ספר עלום: "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ" (תהלים קלט). "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ (תהלים סט). "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (תהלים נו). "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי השם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב השם וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי השם וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ" (מלאכי ג, טז).

מכל ניבי הלשון הללו, אפשר להגיע למסקנה, שאת כל תכנית העולם שהשם מגשים אותה לאורך ההיסטוריה העולמית, ניתן לתאר בדמות "ספר" שאלוקים כתב לפניו מבראשית, ואשר הוא מביא את תוכנו לידי הגשמה במרוצת הזמן. בספר הזה כתובים כל אותם אנשים שהשם עושה אותם כלים לביצוע תכניתו. בספר הזה ימצא את עצמו כל איש ואיש המקדש את משך הזמן המצומצם של חייו לעבודת השם, לפי הכוחות המיוחדים רק לו. בספר הזה שמור זכר כל דמעה ודמעה טהורה, וכל מעשה ומעשה טהור ואף כל מחשבה טהורה (וכפי שכותב הנביא מלאכי בפסוק שהזכרנו).

בספר הזה, נתייחד מקום גם לחייו ומעשיו של משה, וככול הנראה משה מופיע בו בראש הרשימה.

כשמשה אומר "מחני נא מספרך אשר כתבת", הוא אומר לבורא – מחוק נא את שמי מבין שמות האישים החשובים לפניך, שחררני נא מן הייעוד שהועדת לי בתכנית עולמך (רמב"ן, רשב"ם, מרחיב בדברים רבי שמשון רפאל הירש).

אלוקים לא נענה לבקשת משה למחות אותו מספר החיים ואמר לו – מי שמחטיא את המטרה, הוא זה שיזכר רק בתחתית הרשימה, אולם אתה – משה, מצאת חן בעיני (לג, יב), ותפקידך להמשיך להנהיג את העם, וללמדם את תורתי.

כל אדם כותב את ספר חייו באמצעות מעשיו. בידנו הבחירה מה לרשום בדף היומי…

לאחר מכן, מתארת התורה, שכתוצאה ממציאת החן, זכה משה למחזה אלוקי שבן אנוש בדרגתנו לא מסוגל להבינו. התורה מתארת דו-שיח מרתק שהיה בין אלוקים למשה, ולעולם לא נוכל להבינו עד הסוף.

משה מבקש מהבורא: "וְעַתָּה, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (לג, יג).

משה מבקש לדעת את דרכי הבורא – את אופני התגלותו בעולם. במילה "דְּרָכֶךָ" יש קרי וכתיב. הכתיב הוא "דרכך", לשון יחיד, אולם הקרי הוא בלשון רבים, וכפי שמנוקד – "דְּרָכֶךָ".

טמון כאן רעיון עוצמתי, אותו כותב רבי שמשון רפאל הירש.

משה לא מבקש מהבורא לראות את דרכיו בלשון רבים, וגם לא את דרכו בלשון יחיד. משה משלב בבקשתו גם לשון יחיד וגם לשון רבים. משה רוצה לראות את ריבוי הפנים של דרכי השם בתוך אחדותן. כלומר, לבורא עולם יש רק מטרה אחת בעולמו, אך יש ריבוי פנים של דרכים שונות כדי להגיע אל אותה מטרה. משה יודע, שבורא עולם "ישנה" את אופני הנהגת העם לאורך ההיסטוריה בהתאם למצבם הרוחי. משה יודע שעם ישראל יידע עליות וירידות, מצבים של שלום ומצבים של מלחמה, מצבים של בניין ומצבים של חורבן. משה מבקש לדעת, כיצד כל הדרכים הנראות כמנוגדות אחת לחברתה, משיגות את המטרה העליונה שבורא עולם הציב והועיד לאנושות. משה רוצה לראות את אחדות הדרכים, תוך ריבוי הפנים שלהן.

דווקא עכשיו, שאלוקים כביכול "מאוכזב" מחטאם של בני ישראל, משה – כמנהיג היסטורי, רוצה לדעת כיצד להמשיך להנהיג את העם למרות הכל, ולהביא אותו אל מטרתו. משה רוצה לדעת כיצד ניתן להתרומם גם מתוך מצבי שפל שכאלה, ולשוב לחתור אל עבר המטרה העליונה.

אחרי שמשה ביקש בקשה זו, הוא עלה מדרגה וביקש בקשה נוספת: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (לג, יח). משה ביקש ממש לראות את דרכי הבורא, לא רק לדעת. אלוקים אמר לו באיזה דבר ייענה לבקשתו ובמה יסרב להיענות לו: "וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם השם לְפָנֶיךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וַיֹּאמֶר: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (יט-כ).

מה משה בדיוק ראה, אף אחד מאתנו לא יכול לדעת. אולם מה שכן אנו יודעים, שאלוקים מילא את בקשתו הראשונה של משה ואמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך". משה יחזה את כל ריבוי הפנים של התופעות, שבהן תופיע המידה האחת של טוּב השם למען ברואיו ולמען האדם. פנים רבות יש למעשי ההשגחה של השם, המחנכים את האדם ומביאים אותו אל אושרו. לכל תופעות העולם יש רק מקור אחד ומטרה אחת – טוּב השם. עינו של אדם הדיוט, רואה ריבוי פנים מלא ניגודים וסתירות, אולם עיני משה תראינה את כל האחדות שבריבוי הפנים, את ההרמוניה העילאית שבריבוי הצללים.

הדברים אקטואלים הן במישור הלאומי והן במישור של חיי האדם הפרטי. העם והאדם חווים פנים רבות כל כך. לא פעם שואל האדם את בוראו – "אָיֶכָּה". עלינו לזכור – בסופו של דבר נבין ונדע, שמאחורי כל הפנים המגוונות יש פנים של מישהו אחד – של בורא עולם, וכפי שהבטיח אלוקים למשה: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שם, כג) – תוכל לראות רק את העקבות שלי לאחר מעשה ואחרי החיים, אך לא בעת המעשה ותוך כדי החיים עלי אדמות.

הבה נזכור את המסרים הללו. לכל אחד יש ספר. בספר זה אדם כותב את סיפור חייו, לאור המטרה העליונה שהציב לו בורא עולם. בספר זה נכתבים כל התמודדות, כל קושי וכל עמידה בניסיון. בסיום הספר, יתחברו השורות אחת לאחת, ואדם יראה את הפנים של הבורא, באופן שלם וברור.

כל אדם הוא פרק בספר החיים של ההיסטוריה, בידיו הבחירה אם פרק חייו יזכר לנצח…