בלבול וחיפזון מהיצר הרע

הקדוש ברוך הוא אומר למשה לרדת מההר ומסביר לו שעם ישראל חטאו ועשו עגל. משה רבינו מצדו מתפלל על עם ישראל ומבקש מהשם יתברך שיסלח להם ולאחר מכן יורד מן ההר. אז מה כל כך הפתיע את משה כאשר הוא ראה את העם סביב העגל? הרי הקדוש ברוך הוא כבר סיפר לו מה קרה והוא ידע לקראת מה הוא הולך, אז מה גרם לו להיות מופתע כל כך?

לפני כן, כדאי להבין מעט מהנסיבות לעניין חטא העגל. עם ישראל לא באמת חשבו שאותו עגל שהם עשו לפני 5 דקות הוא אותו כח עליון שהוציא אותם ממצרים. הם שמעו את הקדוש ברוך הוא מדבר אליהם במעמד הר סיני ובוודאי שלא יכלו להתבלבל בזה. אלא שהם ראו שמשה בושש לרדת מן ההר והם חשבו שהוא מת. כעת הם הרגישו בצרה, שהרי כיצד יוכלו לתקשר עם השם יתברך כאשר משה איננו? הם חשו צורך ליצור סוג של מתווך חדש בין המקום הגשמי בו הם נמצאים לבין האינסופיות הבלתי נתפסת של הקדוש ברוך הוא. לכן הם השליכו זהב לתוך האש כדי ליצור מתווך וכך יצא אותו עגל. הם אפילו לא היו צריכים לפסל אותו, הוא פשוט יצא מוכן מעצמו. הם הבינו שזה כנראה מכוון משמיים. כאשר הם דיברו אל העגל, הכוונה שלהם היתה לדבר אל השם יתברך דרך העגל, כפי שהיו רגילים לעשות עם משה רבינו. כמובן שכל זה לא משנה, שהרי גם אם הם מאמינים בקדוש ברוך הוא, עדיין יש איסור לעשות פסל שכזה ולעבוד אותו. אך כעת אפשר להבין שחטא העגל אמנם היה חטא, אך לא חמור כפי שציירנו לעצמנו.

משה רבינו מבקש מהשם יתברך שימחל לעם על חטא העגל לאחר שהוא סיפר לו מה עשה העם. אבל אז הוא יורד ורואה מחזה מחריד שאליו הוא לא ציפה: העם רוקד במחולות סביב העגל ו"מצחק". משה רבינו ידע שהעם עשה עגל, אבל הוא לא ידע שהם כל כך שמחים מכך. אם בעם רק חשבו שמשה מת וכעת הרגישו צורך במתווך אחר במקומו, אז אמנם בוודאי שאסור לעשות את העגל, אך בכל זאת אולי אפשר להבין אותם ולומר שלא היתה להם ברירה. הם פחדו והיו זקוקים למחליף למשה ולכן חטאו, אבל לרקוד ולשמוח מכל העניין?! איך אפשר לשמוח מחטא שאנו עושים? איך אפשר ליהנות מפסל שמחליף כביכול את משה רבינו שהנהיג אותם בנאמנות?

הפרשה בד"כ מופיעה לאחר פורים, בו אנו מציינים במגילה ארוע מאוד דומה. הגזרה על היהודים הגיעה כעונש על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש. אמנם יש מפרשים שאומרים שהם אכלו מאכלות אסורים, שתו יין נסך וכו'. אך את כל זה אפשר להצדיק שהרי המלך גזר ואין להם ברירה, אז אפשר לומר שעשו זאת כדי להציל את נפשם. אבל כיצד יתכן שהם נהנו מכך? איך יתכן שאחשוורוש הוציא את כלי בית המקדש אל מול עיני היהודים, לבש את בגדי הכהן הגדול שפחות מ-70 שנה קודם לכן שימשו את הכהן הגדול בבית המקדש, ועשה צחוק וביזיון מהמהות הרוחנית של העם היהודי, ועם כל זה הם נהנו?! איך אפשר ליהנות מהחורבן הטרי של בית המקדש? איך אפשר לראות את הזלזול והרדידות שעשו מהדברים הקדושים ביותר לעם היהודי וליהנות מכך? לכן נגזרה הגזרה של המן, על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

לפעמים אנו מגיעים למקומות לא טובים. אנו מבינים שנכנסנו לבור עמוק וכעת אין לנו ברירה מלבד לעשות חטא כלשהו. כמובן שכאשר ישנה איזושהי דרך לחמוק מאותו חטא, חשוב לעשות זאת בכל מחיר שידרש, אך כאשר אין לנו כל ברירה, המעט שאנו יכולים לעשות זה להצטער ולא ליהנות מאותה עבירה. הגמרא במסכת קידושין דף מ. אומרת שאדם שרואה שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שלא מכירים אותו וילבש שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ. כמובן שאין כאן היתר לעשות עבירות ועל כל חטא אנו עתידים לשלם, אך עם זאת, אם אנו הולכים לעבור עבירה כלשהי בכל מקרה, אז לפחות עדיף שלא נעשה זאת בשמחה גדולה. לפחות נבין שאנו לא בסדר. נחדיר לעצמנו שזה לא המצב התקין והטוב. כרגע באופן זמני אין לנו ברירה, אך זה לא הופך את העבירה למותרת.

ידוע שהכל הולך אחר הכוונה, "רחמנא ליבא בעיי" (כלומר הקדוש ברוך הוא רוצה את מה שיש בלב). לכן יכול להיות מצב בו שני אנשים מבצעים את אותה המצווה, אך לכל אחד מהם שכר שונה לגמרי. שהאחד עשה זאת מכל הלב, והשני עשה זאת מתוך אילוץ כלשהו וללא כוונה. באופן דומה, יכול להיות מצב בו שני אנשים עוברים עבירה מסוימת, אבל האחד עשה זאת כי לא היתה לו כל ברירה והוא סבל מכל רגע על כך שהוא מצער את בוראו, והשני עשה זאת ונהנה מכל רגע. הדבר דומה לאדם שמכריחים אותו לתת מכה לחבר שלו. חבר אמתי יצטער מזה מאוד וינסה לתת מכה חלשה ככל האפשר, לאחר מכן הוא יתנצל על כך במשך כל החיים שלו. חבר שאיננו אמתי עלול לתת מכה חזקה וכואבת, להתגלגל מצחוק על כך שכואב לו, ובמקום להתנצל לאחר מכן הוא יאמר בכעס "מה אתה רוצה? הכריחו אותי!". מובן שבשני המקרים ההסתכלות שלנו תהיה שונה לגמרי. אמנם הפעולה היא אותה פעולה, אך מה שעומד מאחוריה הוא שונה לגמרי. אף אחד לא יכעס על מישהו שדחף אותנו בלי כוונה וכעת כואב לו מאוד על כך והוא כל כך מתנצל, אך אם אותו אדם צוחק ושמח מהדחיפה, זה יהיה ממש מעליב. הכל הולך על פי הכוונה.

בני ישראל עשו את העגל לאחר שהשטן הראה להם לוויה של משה רבינו בשמיים. כולם חשבו שהוא מת וגם חישוב הימים הראה שכבר מאוחר מדי. הם הרגישו צורך בממלא מקום למשה. הם יכולים להצדיק את עצמם ולומר שהם היו בלחץ, לא ידעו מה הם עושים, לא חשבו בהיגיון ועוד אלפי תירוצים אחרים. זה לא אומר שזה בסדר, אבל אפשר איכשהו לסלוח ולהעביר את זה. אבל מה אפשר להגיד על המחולות? איך אפשר לתרץ ולהצדיק את זה?

פעמים רבות ישנם מקרים בהם אנו צריכים לפעול בצורה מסוימת, אך הכוונה עצמה יכולה להראות משהו שונה לגמרי שמתחולל בתוכנו. אדם חולה מסוכן שפטור מתענית ביום הכיפורים למשל, מוכרח לאכול ואסור לו לצום גם אם ירצה. אבל ישנה אפשרות בה הוא יאכל קצת לחם עם מים בלית ברירה כדי לא להכניס את עצמו לפיקוח נפש, וישנה אפשרות אחרת בה הוא יאכל סטייקים על האש וגלידה פרווה לקינוח, כי אם כבר אוכלים אז למה לא ליהנות…? מבחינה טכנית יש לו היתר לאכול, אבל מבחינת הכוונה שבפנים אותו אדם כלל לא מחובר למהות הרוחנית של היום הקדוש הזה. עצם האכילה זה בכלל לא העניין, אלא הכוונה והחיבור לעולם העליון זה מה שחשוב.

זה לא העיקר לקיים מצוות ולהימנע מעבירות. ברור שאלו חשובים והכרחיים להתקדמות שלנו, אך מה שבפנים שווה הרבה יותר. חשוב לשמור שבת, אבל חשוב יותר ליהנות מזה ולא לחכות בקוצר רוח שהשבת כבר תצא כדי שנוכל לעשות את מה שאנו באמת אוהבים… את המצוות חשוב לקיים בשמחה מתוך הבנה וחיבור לדברים. לעומת זאת אם ישנו הכרח לעבור עבירה חס ושלום, אז המעט שאנו יכולים לעשות הוא לפחות לעבור אותה בצער. לפחות נראה לקדוש ברוך הוא ולעצמנו שאנו לא באמת רוצים את אותן עבירות, אלא שהיצר גובר והן משתלטות עלינו, אבל בתוך תוכנו נשארנו מאמינים ואוהבי מצוות.

משה עלה להר סיני למשך ארבעים יום. כאשר משה בושש לרדת, העם מחליט לעשות את העגל. צריך להבין שמדובר על פרק זמן קצר מאוד. עקב טעות בחישוב, העם היה סבור שכבר עברו ארבעים יום, וכל מה שהיה צריך זה לחכות עוד כמה שעות. אלא שזוהי דרכו של היצר הרע. כאשר הוא רוצה להפיל אותנו, הוא לא ממתין שנחשוב על הדברים, שנחקור ונהיה מיושבים בדעתנו, אלא הוא מביא אותנו לפעול כמה שיותר מהר.

כאשר העם פונים לאהרון הכהן בבקשה לעשות להם אלוהים אחרים, אהרון מנסה להרוויח זמן כדי שהעם יוכלו להירגע ולחשוב על הדברים. לכן הוא אומר להם לפרק את תכשיטי הזהב ולהביא אותם אליו. הרי הדבר ברור שהנשים לא יוותרו כל כך בקלות על תכשיטי הזהב שלהן וייקח זמן רב לשכנע אותן לכך. אלא שבצורה פלאית, הנשים מעצמן מפרקות את כל תכשיטי הזהב שלהן באותו רגע ונותנות אותם. כי כאשר מדובר על עבירות ועל צד הטומאה, הדברים פשוטים ומהירים. תוך רגעים בודדים אפשר להגיע לעשיית עבירה ללא מאמץ כמעט.

פעמים רבות אנחנו מעדיפים לזרום עם כולם ולא להיות כבדים יותר מדי. אלא שהדבר עלול לעלות לנו ביוקר. כי כאשר מדובר על דברים שבקדושה, אז צריך לבנות את הדברים ולהשקיע הרבה כדי להתקדם. אבל כאשר מדובר על הצד האחר, אז תוך שניות אפשר כבר להיות בשיא הטומאה. בלחיצת כפתור אפשר להגיע למקומות השפלים ביותר.

אדם שלא ישמור על עצמו עלול להינזק מאוד ברגע אחד של חוסר תשומת לב ללא השגחה ופיקוח. אנשים פירקו משפחות רק בגלל רגע אחד של חוסר מחשבה. אנשים צוללים לעמקי הטומאה ברגעים בודדים בתוך המכשירים השונים. אנשים מוציאים לשון הרע בכל כמה רגעים בלי לשים לב כמעט. אנשים הופכים לכועסים ועושים דברים מטורפים מתוך איבוד שליטה רגעי. רוב הנפילות שלנו הן מתוך רגע אחד של חולשה. אנחנו לא מתכוונים לעשות עבירות בדרך כלל, לא יושבים ומתכננים כיצד להתרחק מהשם חס ושלום. אלא שהכל בא בקלות רבה מדי ברגע אחד בלי שנרגיש, ואז אנחנו כבר לכודים שם בפנים בתוך הטומאה.

אהרון לא התאמץ ליצור עגל זהב, אלא שברגעים ספורים כולם פירקו את הנזמים והביאו לאהרון, ואז הוא זרק את הזהב לתוך האש ויצא משם העגל. בדברים של קדושה צריך להתאמץ והדרך נראית מפרכת. אבל בדברים של טומאה אפשר להגיע בקלות לשיא השפלות. זה מבלבל ביותר, כיוון שהקלות המפחידה הזו של הדברים מפתה ביותר. לכן כאשר העם רוצה לבנות מזבח, אהרון מנסה למשוך זמן והוא אומר שחג להשם מחר. בינתיים אולי משה יחזור, אולי העם יבין את ההשלכות של המעשים האלו, אולי מתוך התבוננות יוכלו להגיע ליישוב הדעת. יצר הרע דורש את העבירה כאן ועכשיו. לפעמים כאשר דוחים אותה מעט, אפשר להתגבר על היצר. אלא שהיצר עצמו מתעקש להקדים ככל שאפשר את העבירה, ולכן העם משכימים למחרת להקריב עולות ושלמים.

העם קיבל כוחות חזקים. הם משכימים מוקדם כדי לעשות עבירות. בדברים הקשורים למצוות הכל הולך בכבדות וקושי. אבל כשמדובר בעבירות יש מרץ וכוחות עצומים. היצר עושה הכל כדי שנעשה את העבירה כמה שיותר מהר בלי לחשוב על ההשלכות שלה. צריך לזכור שאם העם היו פשוט שותקים ומחכים בסבלנות עוד יום אחד, משה היה יורד וכל הקלקול היה נמנע. כמעט כל עבירה שאנו עושים נובעת מתוך איבוד שליטה של רגע. שאם היינו מחכים עוד זמן מועט, היינו מבינים את המשמעות של הדברים והיינו נמנעים מכך. אלא שהיצר מביא אותנו לחיפזון כך שלא נבין בכלל מה אנחנו עושים.

לכן חשוב לחכות מעט לפני המעשים. אם אנחנו לא נמצאים בכושר החלטה תקין, אז עדיף לדחות את ההחלטה. כשמישהו מכעיס אותנו, כדאי לקחת כמה נשימות עמוקות ולספור עד עשר. לפעמים זה משנה לנו את כל זווית ההסתכלות על הדברים. זו עצה מועילה ביותר בשלום בית ובחינוך ילדים. כאשר האישה, הבעל או הילדים עושים דברים הפוכים מהרצונות שלנו, אז אפשר פשוט לקחת נשימות ארוכות ולהירגע, ואז לנסות לחשוב בצורה רחבה יותר. פתאום נוכל להבין שזה לא כל כך גרוע כמו שחשבנו. אם נגיב באותו רגע של כעס, אז לרוב נגזים בתגובה שלנו וזה יגרור עוד מריבות וכעסים רבים, ועוגמת נפש גדולה לכל המשפחה שבסופו של דבר נצטער עליה. צריך תמיד לשתוק ולנסות לחשוב על הדברים לפני שמגיבים. אם החלטנו לפעול או להגיב בחומרה, אז לכל הפחות נדחה את גזר הדין מעט לפני שנבצע אותו.

היצר הרע הרי הוא שקר. כאשר אנו לוקחים את הזמן כדי לחשוב מתוך יישוב הדעת, אנו מתקרבים לאמת. לכן היצר עצמו ינסה לעשות הכל כדי שנחטא ברגע זה ללא כל שיהוי. הרי ככל שאנו משתהים, כך נוכל לקבל יותר שכל ולהתרחק מהעבירה. לכן הוא יביא לנו יצר גדול כדי שנפעל עכשיו. לכן למשל גברים מקבלים יצר גדול לא לשמור על העיניים חס ושלום, כי באותו רגע יצר הסקרנות אומר לנו שאנו מוכרחים להסתכל כעת על מישהי שעוברת ברחוב, שאסור לנו בשום אופן לפספס את זה, שזה רק עכשיו ולעולם לא יחזור שנית. לכן אדם יכול לתכנן במשך שבוע כיצד הוא יימנע ממאכלים מזיקים, ואז ברגע אחד הבורקס כאילו מתחנן אליו שיאכל אותו והוא שוכח מהכול. כי אי אפשר להילחם בשכל ובדעת, אז היצר הרע פשוט מעלים לנו את השכל לרגע אחד ואז הוא יכול להפיל אותנו באותו הרגע.

הדבר דומה לאנשי מכירות ממולחים שאומרים לנו שרק עכשיו לדקות הקרובות יש מבצע ענקי ומחיר מיוחד בשבילנו שלא נמצא לעולם. אדם שלא מכיר אנשי מכירות עלול ליפול בזה ולחשוב שזה רציני. אז בלי לחשוב יותר מדי ובלי לעשות בירורים הוא מיד קונה את המוצר, גם אם זה מחיר יקר מאוד וגם אם זה מוצר שהוא כלל לא צריך. אבל מי שמכיר את השיטות יודע שאם הוא יעשה השוואות, הוא יוכל למצוא מוצרים הרבה יותר טובים במחירים נמוכים יותר. אלא שהשיטה היא להלחיץ אותנו כך שנקנה עכשיו. כאשר האדם נלחץ ואין לו אפשרות לחשוב לעומק על הדברים, אז ההחלטה שלו תהיה גרועה. וזה בדיוק מה שהיצר הרע רוצה מאיתנו.

מצוות רבות ביהדות מבוססות על העניין של דחיית סיפוקים. לאכול רק דברים כשרים, לאחר שמברכים עליהם ולאחר שמחכים בין בשר לחלב. לצום בזמנים המיוחדים לכך. לא לעשות מלאכה בשבתות ובימים טובים. לשמור מרחק בין בני זוג בזמן הנידה עד לאחר טבילת האישה במקווה. והרשימה כמובן עוד ארוכה מאוד. כמעט כל המצוות מפעילות בנו את העניין הזה של דחיית סיפוקים. במקום ליהנות כעת, נהנה הנאה גדולה יותר, אבל מאוחר יותר. הכל מתוך שיקול דעת. לעשות מה שנכון לעשות בזמן הנכון. לא להיות כמו בהמה חסרת רסן שרוצה את הכל עכשיו ולא יודעת לדחות סיפוקים. אגב, זה גם כל עניין השכר והעונש, שכעת אנו מקיימים מצוות ולא רואים את השכר שלהן מלבד הפירות שאנו מקבלים גם בעולם הזה. אלא שאנו דוחים את הסיפוק לעולם הבא ששם נמצא הגמול האמתי. כך גם אנו מצפים לגאולה השלמה. שאמנם הרבה לצערנו כבר התייאשו, אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים וגם אם כרגע זה לא בא, אנו ממתינים בסבלנות שיבוא.

על פי היהדות, כל דבר שישנו באיסור ישנו גם בהיתר באופנים מסוימים. רק שצריך את הזמן הנכון והתנאים המתאימים לכך. כאשר אדם מתנזר מדבר מסוים, אז הוא עובד על היצר שלו באותו עניין. אבל כאשר הוא לוקח את אותו דבר במידה ומתוך שיקול דעת, זו כבר עבודה הרבה יותר גבוהה וחזקה. למשל, אם מישהו ינסה לצום במשך יום שלם, הוא יכול להצליח בזה. אבל הרבה יותר קשה להתחיל לאכול משהו טעים ואז להפסיק למרות שיש לנו תיאבון ונשאר לנו מהמאכל הטעים בצלחת. במצב כזה כבר דרושה הרבה יותר שליטה עצמית וזה הופך להיות הרבה יותר קשה.

צריך להבין שהרבה יותר קל לעשות דברים רגעיים, גם אם הם עצמם קשים מאוד, מאשר לעשות דברים מתמשכים. אדם יכול ברגע אחד להחליט שהוא חוזר בתשובה ולזרוק את כל העבר שלו וללכת ליום שלם לבית המדרש. אמנם זה דבר יפה וגדול, אבל הרבה יותר קשה להמשיך את החיים כרגיל וביחד איתם לשלב בכל ערב חצי שעה של לימוד תורה. מה שבא ברגע אחד נובע מיצר ותאווה. זה לא אומר שזה בהכרח לא טוב, שהרי יש גם תאוות לדברים טובים כמו לימוד תורה וקיום מצוות. אבל האתגר האמתי הוא לחיות את החיים הרגילים שלנו, וביחד איתם להכניס לשגרה את הדברים הנכונים מתוך שיקול דעת ומחשבה. לא סתם מתוך רגש עז שמציף אותנו, לא בגלל שמתחשק לנו לעשות את זה באותו רגע, אלא מתוך הבנה שזה הדבר הנכון לעשות.

כאשר האדם רוצה לעשות עבירות, הכל הולך חלק. מקבלים פתאום כוחות גדולים, אנחנו מרגישים ערניים ויכולים להישאר לחגוג כל הלילה, פתאום דברים מסתדרים מעצמם והכל נראה מפתה. בדברים הטובים לעומת זאת צריך להתאמץ ולהשקיע. כדי ללמוד תורה למשל צריך מלחמות גדולות ביצר הרע. פתאום בדיוק ברגע שאנו פותחים את הספר תוקפת אותנו עייפות נוראה. בדיוק ברגע שאנו נכנסים לבית המדרש הטלפון מצלצל. פתאום כל הדברים האפשריים צצים להם ועושים את הכל כדי למנוע מאיתנו ללמוד או לקיים מצוות.

אנשים רבים פוחדים ממאמץ ולכן כאשר הם נתקלים במצב הזה הם פשוט בוחרים בדרך הקלה. לכן הרבה אנשים שרוצים להכניס רוחניות לחיים שלהם בוחרים בדברים קלים ולא מחייבים. אז מנסים לקבל ברכות מרבנים כדי לסדר את החיים ללא מאמץ, כאילו שזה מתיר לנו להמשיך לעשות עבירות בלי חשבון. נמשכים לדברים אסורים כמו סיאנסים, כשפים, ריפוי בעבודה זרה ושאר דברים מיסטיים. כך יוצא חס ושלום שהמצב לא השתנה הרבה מאז חטא העגל. שהרי כולנו פה ושם קצת שוכחים את מה שנכון לעשות ובוחרים בדרך הקלה והמהירה יותר מתוך החיפזון של הרגע, למרות שהיא דרך של עבירה וטומאה.

עלינו לזכור לבחור תמיד במה שנכון. לדעת לא להתפתות לדברים הרגעיים. השוקולד יהיה טעים לרגע, הסיגריה מפתה, הדברים האסורים קורצים לנו, העבירות מחופשות לדברים טובים וכל תאווה נראית לנו כמו הדבר החשוב ביותר בעולם כולו שבלעדיו לא ניתן לתפקד. אבל ההפסד שנקבל מאותן עבירות הוא גדול הרבה יותר מההנאה הרגעית שיביאו לנו. כי על הסופגניה השמנה שאוכלים בעשרים שניות, צריך לשלם בדיאטה של כמה ימים. ועל כוס הקפה עם המזכירה, עלולים לשלם באיבוד המשפחה והפיכת הילדים ליתומים. אף אחד לא רוצה לאבד את כל העולם הבא שלו בשביל איזו תאווה טיפשית של רגע. לכן מחובתנו לשמור על עצמנו ולנהוג בשיקול דעת. לחשוב טוב על הדברים ולקבל החלטות נבונות מתוך יישוב הדעת ולא מתוך בלבול וחיפזון.

אם אנחנו לא מצליחים לקבל החלטה נבונה, אז לכל הפחות נדחה את ההחלטה. נחליט שנעשה את העבירה מאוחר יותר ולא כעת. אם רק נדחה את העבירות והתאוות שלנו, נגלה שבמקרים רבים נצליח להתגבר עליהן בקלות כיוון שבשלב מאוחר יותר הן מאבדים מכוחן. התאווה של אתמול כבר לא נראית כל כך נוצצת, והעבירה שנראתה כאילו תסדר את כל העולם פתאום מתגלית כשקר. לא צריך לבטל לגמרי את העבירה, אלא רק לדחות אותה. בינתיים נוכל לחשוב על הדברים וליישב את דעתנו כדי לבחור במה שבאמת נכון בשבילנו. (נלקח מאתר אמונה).

השם יתברך יזכה את כולנו לקיים רק מצוות ולא לעבור שום עבירות, להתקרב אליו ולהוכיח את הכוונה הטהורה והאמתית שבלב שלנו. לקבל החלטות נבונות ולבחור בחירות טובות שיביאו אותנו למציאות טובה יותר ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

לע"נ: הרב שמואל בן יוסף צבי הלוי וואזנר זצ"ל, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, הרב בנימין בן אברהם ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה, זאב בן יעקב דב ע"ה, שושנה מלכה בת אלטר יעקב ע"ה, רחל בלימא בת ר' משה ע"ה.  לרפוא"ש  בתושח"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, בלה בת יוכבד, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, הדסה (לבונה) בת שירה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, ג'קלין בת אסתר, שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. אהרן בן שרה רשה. זמירה נחמה בת אסתר, כוכבה בת אירן אילנה, יונתן בן אורה נדרה, נאור שליו בן רות, אלישבע (איתיאל) בת דפנה, לאה הדסה בת נעמי, אברהם מיכאל בן בלהה, רבקה שינדל בת ריטה יכט, וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק:  מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. יפית מרים בת חנה. עוברות עמך ישראל: אסתר ברכה (שירלי) בת חנה אביחיל. אחוה רבקה בת מרים. זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, יעל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. רחל בת יעל, בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין.