הרב מאיר אסטריק"כי תשא את ראש בני ישראל – לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם" (פרק ל' פס' יב – טו), ופירוש הכתוב הוא, שלאחר שנחסרו עם רב מישראל בחטא העגל, ציוה ה' למנותם על ידי שכל אחד ואחד יתרום מחצית השקל לבניית המשכן. וב"אור החיים" עמד על כך שהפירוש הפשוט של נשיאת ראש הוא הרמת ראש, ומעיר מהו עניין הרמת הראש בענייננו.
וביאר בזה ה"אור החיים", ונרחיב בדבריו. ההבדל החיצוני בין אדם לבהמה הוא, שהאדם הולך בקומה זקופה, כשהראש למעלה, והבהמה – כשהראש למטה. והבדל מציאותי זה משמש כסמל גם להבדלם הפנימי. האדם ראשו למעלה, ומוחו נמצא מעל הלב. ולרמוז בא, שהשכל והדעת שבמוח יכולים להתגבר על המידות שבלב. ואף על פי שבלבו הוא מתאווה לדברים פסולים, יכול האדם בכח שכלו להכניע את תאוות לבו, ולמנוע מהן לצאת אל הפועל. וכן מה שהראש למעלה מראה ששאיפתו ופסגתו של האדם נמצאות בהשגותיו השכליות וברוחניותו. ומאידך, אצל הבהמה הראש והלב שווים הם בגובהם, לומר, שאין כל עדיפות של השכל על הלב, ומונהגת היא על ידי תאוותיה, וכן מה שראש למטה, מראה ששואפת היא לגשמיות, ומחפשת היא את העשב והאוכל.
ולפיכך, אדם מישראל שחוטא, ומפעיל את מוחו אך ורק בענייני החומר של מזון וכד', הרי הוא בבחינת בהמה, ואף על פי שבפועל הולך הוא על שתי רגליו, אין בכך כל ראיה שהרי אף דוב הולך כך. אבל במהותו שפל הוא כבהמה ומושגיו חומריים כבהמה, וכלשון הכתוב על אדם הסומך על עושרו "נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט, יג), וכפי שמתואר האדם החוטא "וישח אדם וישפל איש" (ישעיה ט, ב), שבמקום שראשו נמצא למעלה, הרי הוא למטה "וישח" "וישפל".
ובחטא העגל שלקחו את הזהב "וישתחו לו וגו' ויאמר אלה אלוקיך ישראל" (לב, ח), כלומר, שהזהב הוא האליל, שאליו השתחוו ואליו כפפו את ראשם ומוחם, יצא הזהב בדמות של עגל, כלומר, בצורת בהמה, שראשה למטה, וככתוב בתהלים (קו כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" שנטלו את האדם המרומם ההולך בקומה זקופה ומחשבותיו גבוהים ורוחניים, והפכו להיות כ"שור אוכל עשב", שמעייניו נתונים בדברים הגשמיים.
וכתשובת המשקל נצטוו עם ישראל לקח את אותו כסף שסגדו לו, ולהרימו ולהקדישו למשכן, היינו, להכיר בכך שאין הכסף והזהב מטרה לכשעצמם, אלא אמצעי בלבד לפאר ולרומם את הקב"ה, וזהו שאומר המדרש על תרומת המשכן "אמר הקדוש ברוך הוא יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל" (שמו"ר פרשה נא), כלומר, שיבוא זהב המשכן שמטרתו עליונה ורוחנית, ויכפר על זהב העגל שמטרתו היתה גשמית ובהמית. ובתרומה זו נזדקפה קומתם הרוחנית, וקיבלו חזרה צורה של אדם. והוא שנצטווה משה רבינו לשאת את ראש בני ישראל, לזקוף את קומתם הרוחנית, וממדרגת "וישח אדם וישפל איש", להתרומם ולהתנשא ל"כי תשא את ראש בני ישראל" ולהתעלות למדרגת אדם.