אוהד שקד-מנדלבוייםהקב"ה מתריס מול משה על עם ישראל ומכנה אותם 'עם קשה עורף הוא'. והנה אנו רואים שכאשר משה עולה לסנגר על עם ישראל משתמש הוא בדיוק באותו הכינוי – "ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא וגו'". התמיהה גדולה על כך והתירוץ ידוע שכאשר משה למעשה מודה בכך שעם ישראל הוא קשה עורף, לקטיגור אין יותר מה לומר, כי זה הודה בדבר. אולם משה אומר הרבה יותר מכך – 'נכון, עם ישראל הוא עם קשה עורף והפנה אליך את עורפו בעגל, אבל אותו העם יהיה קשה עורף אל האחרים וישמור את חוקותיך בכל מקום ובכל זמן'.
במהלך כל ההיסטוריה של עם ישראל בגלות אנו רואים עד כמה הוא היה 'עם קשה עורף', החל במסעות הצלב שיהודים מסרו נפשם, המשך באנוסים בספרד שלמרות שנאלצו להתנצר – שמרו על יהדותם, הלאה בפרעות ת"ח-ת"ט שמסרו נפשם וכמובן בשואת יהודי אירופה והיהודים ששמרו תורה ומצוות בברית המועצות גם כאשר היה גזר דין מוות על כך.
מסופר בתקופת השואה על יהודי שומר תורה ומצוות אשר אחד מבניו נתפס בגטו ב'אקציה' (פעולה בה תפסו הנאצים ימ"ש יהודים לשילוחם למחנות ההשמדה או לעבודת פרך שסופה מוות בייסורים) והועלה על משאית עם אחרים. הגיע האב המיוסר אל הרב אהרונסון זצ"ל ואמר לו בבכיו כי יש לו אפשרות לשחרר את בנו, אלא שהשוטר הנאצי ימ"ש ייקח נער אחר במקום, כיוון שעליו להביא מספר מדויק (ולראייה הוא אפילו שחרר חמישה, כיוון שנאמר לו סכום מדויק). שאל האב האם מותר לשחרר את הבן.
חשב הרב אהרונסון והשיב בשלילה. אמר כי זוהי שפיכות דמים ויש למסור נפש על כך. דקות לאחר מכן שאל האב שוב את הרב ביסורין נוראיים, כשהוא מסביר שבנו כשיר לעבודה וחזק עדיין וניתן להחליפו בנער כחוש שימיו ספורים גם כך. הרב הביט בו ואמר: "וכי אתה יודע מי ישרוד מהשאול?" והשיב לו שוב – שזוהי שפיכות דמים וכו'.
כאשר חזר האב בשלישית, הניח הרב את ידו על כתפו של האב ואמר לו בקול אבהי: "מה שאתה יכול לעשות הוא לזעוק את השמיים ולומר שגדול אתה מאברהם אבינו. כי אברהם אבינו ע"ה נצטווה לעקוד את בנו ולא עקד, ואתה נצטווית לעקוד את בנך ועקדת".
וכך האב מביט בעיניו העמוקות של הרב, מרים עיניו אל השמיים וזועק לקב"ה – "גדול אני מאברהם אבינו על שאברהם אבינו ע"ה נצטווה לעקוד וסופו שלא עקד ואני נצטוויתי לעקוד – ועקדתי את בני, אהובי, יחידי".
עם קשה עורף.