helerחילקו קיגל. בני האדם התנהגו כמו חתולים ועכברים. היה שם אברך עדין ואציל הנפש שעמד מהצד.
באוצרותיו של מלך מלכי המלכים התגלע חוסר בחומרי גלם לבניה. מיד יצאה קריאת קודש דחופה לפליטי המדבר להתחיל מיד במגבית לצורך בסיס פיננסי להקמת בנין מקרשים ובדים.
השאילה הפילוסופית הראשונה והגדולה מכולם: כל יכול אינו יכול? הקב"ה ברא בריאה כזאת שאין הוא יכול לעשות אדם לצדיק או רשע. זו עובדה. איך זה מסתדר עם זה שאנו קוראים לו בעל היכולת? זו שאלה מאוד קשה, אבל היא לא משנה את העובדה הנ"ל. יש הכול באוצרותיו, אבל יש מצרך נחוץ לו: יראת שמים. הבחירה בטוב.
אם אנו היינו מנסחים את הפסוק הראשון בספר ויקרא היינו כותבים: אדם מכם, כי יקריב קרבן לה', וכו'. אומרים חז"ל: כי יקריב מכם. שיקריב את עצמו "כל נדיב לבו, לבו יביאנו את תרומת השם".
כל מעשה שעושה האדם בעולם, וכל קנין שהוא רוכש אם רוחני אם גשמי, ישנו רק פרמטר אחד לקבוע אם הוא הצליח. האם כל מה שהיה זהו מעשה ה'? א"כ לא עשית כלום. אבל אם התגברת. אם עשית דבר של כמעט מסירות נפש, בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום. זהו בדיוק אתה. זהו רווח נקי.
תמיד תשאל את עצמך בכל מקום בכל זמן בכל מצב: האם אני "דורש טוב לע(צ)מו? האם אני דואג לאנ"ש (דער אינזערע)?" לא ידועה לי מילה מגונה יותר ממילה זו. פתח את לבך. אל תהסס. בורא עולם לא יעניש אותך בעונשים קשים על עבירה זו. גובה העבודה כגובה ההתגברות, אחרת זה לא מעשה שלך את של בוראך.
אני חושב שאין אדם שרע לו. יש אדם רע. הגמרא מביאה שמין אחד אמר לרב זירא: עמא פזיזה. דקדמיתו פומחחכו לאודנייכו. והוא ענה לו: אנחנו בגדר תומת ישרים תנחם. אתם להפך. איזו מן תשובה עניינית זו? אומר הרב שטיינמן שליט"א: אדם ישר שיושב מול אדם לו מוכר, ודאי שהוא לו בוטח בו, אבל המחשבה העיקרית היא שהוא אדם ישר. אבל אם האדם הוא רמאי, הוא יחשוב תמיד שהלה רוצה לרמות אותו. כאשר הקדוש ברוך הוא שאל את עם ישראלים אם הם מקבילים את התורה, הם לא חשדוהו ברמאות. אבל הנכרים שהם עצמם רמאים, הם גם חושדים באחר שהוא רמאי. תהיה טוב-יהיה לך טוב. בזה ובבא.