השראת השכינה בתוך עם ישראל

כשהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו על קרבן התמיד, כתוב בפסוק [כ"ט, מ"ה] "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים", שזה בעצם הפסוק שמסמל את כל המהות של המשכן, השראת השכינה בתוך עם ישראל.

אמנם, מונח כאן דבר יותר עמוק. המגיד מדובנא מדגיש זאת במשל למלך שנסע במרכבתו באמצע תקופת החורף. לפתע החל לרדת שלג כבד, אשר התעצם מרגע לרגע עד שכמעט ולא היה אפשר לראות את הדרך. מרחוק ראה העגלון אור, והחליף לנסוע לשם לפני שהדרך תיחסם לגמרי. כשהגיעו למקור האור, גילו שזהו בית של כפרי, אשר הופתע לנוכח מראהו של המלך המקיש על דלת ביתו. ואכן, הכפרי אירח את המלך עד שהסערה שכחה, והמלך נפרד מביתו בעודו מודה לו על האירוח.

כמובן, שהכפרי סיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, שהמלך התארח אצלו בבית, עד כדי כך שהוא אפילו התגאה בחשיבותו, שאפילו המלך ראה לנכון להתארח אצלו בבית. אך כל מי ששמע את הסיפור, גיחך על דבריו, שהרי המלך לא התארח בביתו מתוך בחירה, אלא רק בגלל שהוא נתקע במזג האוויר. אם אתה רוצה לדעת אם אתה באמת אדם חשוב, אמרו לו, נראה אם גם כשתגור בעיר הגדולה בין אנשים רגילים וחשובים, גם אז המלך יבחר לבוא אליך.

אותו דבר לגבי השראת השכינה בעם ישראל, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מעיד [זכריה ב', ט"ו (מובא בהפטרת פרשת בהעלותך)] "ונלוו גויים רבים אל ה' והיו לי לעם", ישנם הרבה גויים שמעוניינים להיות העם של ה', אבל אומר הקדוש ברוך הוא "ושכנתי בתוכך", אני בוחר לשכון בתוך עם ישראל. זה מראה על המעלה של בני ישראל, שלמרות רצון כל האומות להיות העם של ה', הקב"ה בוחר דווקא בבני ישראל.

דבר זה מודגש ביותר בפרשה: בהתחלה כתוב "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים", אך מיד אחרי זה כתוב יותר מזה: "וידעו כי אני ה' וכו' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם", והיינו, הקדוש ברוך הוא מעיד שכל מה שהוא הוציא את בני ישראל ממצרים היה בשביל לשכון בתוכם, וזה היה ודאי מתוך בחירה, למרות שהיו מספיק עמים שלא היו משועבדים.

כשנתבונן בענין הזה, נוכל לנסות להשיג את גדולת ה', ולהודות לו על כך "אשר בחר בנו מכל העמים".