הרב מאיר אסטריקידועה המחלוקת (מגילה יב.) בין רב ושמואל, האם עשיית אחשורוש משתה למדינות הרחוקות ממנו, ורק לאחר מכן לאנשי עירו (לשושן), היה מעשה של פיקחות או של טיפשות. חד אמר, שעשה בפיקחות, משום שאת בני עירו בקל יכול לפייסם ואין לו לחשוש כל כך ממרידתם, משא"כ המדינות הרחוקות, במידה וימרדו בו, מלכותו מסתכנת בכך. וחד אמר, שעשה בטיפשות, שאם יקרב את אנשי עירו בתחילה, במידה וימרדו בו המדינות הרחוקות, יהיו לו בני מדינתו לעזר, אך כאשר הוא מקרב את המדינות הרחוקות תחילה, אין לו מי שייסע בעדו במקרה של מרד. [ואמנם בגמרא לא נתפרש מי סבר לכל צד, אך יעויין ב"שם עולם" עמוד נט אות עג דר' ראובן מרגליות הוכיח, שרב סבר שאחשוורוש היה מלך טיפש].
ודברי הגמרא טעונים ביאור, כי מה שייך לחלוק במעשה זה אם חכם היה או טיפש היה, והרי מאחר שיש מן החכמים הסוברים שהנהגה זו ראויה היא לחכמים, א"כ אף לדעת החולקים, היאך יש בידם להכריע ולומר על האדם הנוהג בדעת החכמים האחרים שהוא טיפש.
ומאידך קשה, שנמצא שבכל הנהגה שהיה נוהג, היה מוכרע לפי דעת כמה מן החכמים כטיפש, וא"כ לא הנחת לו מקום להתנהג בחכמה, והוא דבר שאינו מסתבר.
והנראה בזה, שמחלוקת רב ושמואל לא הייתה מחלוקת כללית האם לעולם יש לקרב את הקרובים קודם, או שלעולם יש לקרב דווקא את הרחוקים קודם, והכל לפי העניין, שיש לפעמים שמתחייב מכוח החכמה לקרב את הרחוקים קודם, ויש שלהיפך, ונחלקו במקרה זה האם נהג בחכמה אי לאו, ודבר זה יש לבאר בשני אופנים:
שבגמרא דף יא. נחלקו רב ושמואל על קרא "הוא אחשורוש המולך", חד דרש לשבח שלא היה בכל העולם אדם הראוי למלכות כמותו, וחד דרש לגנאי, שלא היה ראוי למלכות אלא שנתן ממון רב וקם ונעשה למלך.
ויש לומר דשני המחלוקות תלויים זה בזה, שמי שסובר שלא היה אדם הראוי למלוך כמוהו, א"כ מלך חכם היה וממילא יש לפרש מעשהו על דרך החכמה, ולמ"ד שמצד עצמו לא ראוי למלוך, אלא שמלך ע"י ממונו הרב, א"כ לדידיה מלך טיפש היה וממילא יש לפרש דרכו על צד הטיפשות.
ובאופן אחר יש לבאר, שבגמרא דף יא. נחלקו אם הודו וכוש היו סמוכות זו לזו, או בסוף העולם, וביאור המחלוקת (יעויין מהר"ל באור חדש עמ' עז וברי"ף על העין יעקב ועוד), שזה ודאי שאחשוורוש מלך על כל העולם, אלא שנחלקו בכוח מלכותו. הסובר שהודו וכוש קרובות סבר, שתוקף מלכותו היה חזק ושווה בכל העולם וכפי שהודו וכוש סמוכות ואין חילוק ביניהם, כך הייתה מלכותו בכל העולם (יעויין במהרש"א שם), והסובר שבסוף העולם היו, כוונתו שככל שהמדינה הייתה רחוקה ממקום מושבו של אחשורוש, כך כוח מלכותו הלך ונחלש.
ויש לומר שמחלוקת זו תלויה במחלוקת אם אחשוורוש פיקח או טיפש היה, שהסובר שבכל העולם שלט אחשוורוש בשווה, אם כן אין נפקא מינה למי עשה משתה קודם שכולם שווים בעיניו, וממילא מלך חכם היה, אך הסובר שעל הקרובים לו שלט ביתר חוזק, מלך טיפש היה דיש לו לחשוש ממרד ולבסס מלכותו אצל הקרובים, לפני הרחוקים, ולפיכך מלך טיפש היה.