הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
"ועשו ארון עצי שטים" (פרק כה פס' י), ובגמרא (יומא כא א) "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המידה" וביאר רש"י שמקום קודש הקדשים היה עשרים אמה על עשרים אמה, והארון, שהיה שתי אמות וחצי על אמה וחצי, הונח באמצעו. ולפי ההתנהלות הטבעית, היה צריך להיות פחות מעשר אמות רווח מקצה הארון עד קירות קודש הקדשים. ואף על פי כן, המציאות הייתה שהמודד היה מוצא עשר אמות חלל ריק לכל כיוון.
ובביאור עניין זה יש להקדים מה שאמרו חז״ל (שמו"ר פ' תרומה לד) שהארון הוא כנגד כתר תורה והמזבח כנגד כתר כהונה והשולחן כנגד כתר מלכות. ופירושן של דברים, שבכתר מלכות אחד מגרע מהשני, לפי שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וכן אצל כתר כהונה אחד מגרע מהשני, שהרי אין כל הכהנים יכולים לעסוק באותה עבודה באותו זמן [ומשום כך הוצרכו לערוך גורל בין הכהנים על עבודות המקדש (משנה יומא פרק ב)], וכן אין שניים משמשים בכהונה גדולה כאחד. מה שאין כן לעניין כתר תורה הרבה יכולים להשתמש בו כאחד, ואין אחד מגרע מחבירו, וכפי שאמר משה רבינו ״מי יתן כל עם ה׳ נביאים כי יתן ה׳ את רוחו עליהם״ (במדבר יא כט).
ובזה יש לבאר את דברי הגמ' (הוריות יג, א) שאם התנפלו שודדים על מלך ישראל ונטלו אותו בשבי עם בני פמלייתו, וביניהם אחד מחכמי ישראל, והביאום לעיר אחת למכרם לעבדים, ואין יד הקהילה משגת אלא לפדות אחד מהם, אזי "חכם קודם למלך ישראל" לפדותו. ואפילו שנמצאים הם בסכנת מוות. ואת טעם הדבר מבארת הגמ' "חכם שמת, אין לנו כיוצא בו. מלך ישראל שמת, כל ישראל ראויים למלכות", ויש שהקשו, שכפי שבמקרה שהמלך יהרג יהא אפשר להחליפו ביהודי אחר שימלוך, אף אצל חכם אם יהרג, יאלפו אחר בינה, ויחכימוהו.
ולפי מה שנתבאר שכתר מלכות יחיד הוא, ובכתר תורה יכולים הרבה להשתמש בו כאחד – מבואר היטב, שמלכות הדורשת מלך אחד בלבד, אף אם יהרג המלך ימנו אחר תחתיו כך שמלכות ישראל לא תחסר מאומה. אך אצל התלמידי חכמים, אף אם יהיו תלמידי חכמים רבים, מכל מקום אם יחסר אותו תלמיד חכם אין כל אפשרות להשלימו, דאף אם ילמדו עם הארץ ויהפכוהו לתלמיד חכם, הרי אילו היה אותו תלמיד חכם נשאר בחיים, היו לנו עתה שני תלמידי חכמים, ונמצא שלא נעשתה כל השלמה לאותו תלמיד חכם שנחסר.
ואפשר שזו כוונת הגמרא (יומא עב ב), א״ר יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שולחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שולחן זכה דוד ונטלו, של ארון [שבו מונחים לוחות הברית – התורה] עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבוא ויקח. ואין הביאור שכתר תורה מונח כמעט באין דורש, אלא, שאף שנטלו את כתר התורה, אין זה על חשבון אחרים, ועדיין נשאר הכתר בשלמותו לכל הרוצה ליקח.
ונראה שזה מה שנרמז בעניין זה ש"מקום ארון אינו מן המניין" שבא ללמדנו שבתורה אין האחד מחסר מאומה מן הזולת, ואדרבה ההיפך הוא הנכון, שכל שיותר ויותר אנשים לומדים ומתעסקים בתורה, מתרחבת התורה ונלמדת על ידי ציבור רחב יותר, ובעומק רב יותר. כללו של דבר, בלימוד התורה אין האחד מגרע מזולתו אלא מסייע ומרומם לחבירו.