הכרובים מביטים זה בזה

על הכרובים כתוב, שהצורה שהם צריכים להיות היא "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה ופניהם איש אל אחיו".

שמעתי מסר מיוחד שרואים אנו מהכרובים, ובעצם, את המסר הזה היה אפשר כבר לראות בלוחות הברית. כל אדם מישראל צריך לחתור בחיים להשגת שתי תכונות באישיות שלו: מצד אחד, עליו להיות בין אותם פורשי כנפיים למעלה, עליו להימנות עם אותם היהודים השואפים לעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראה ובכל דבר שבקדושה, לחתור לאורח חיים של קדושה וטהרה שהיא מטרה חשובה. אך מאידך, עליו לקיים את החלק של "ופניהם איש אל אחיו" – להתבונן בכל הנעשה בסביבתו הקרובה והרחוקה, וכמובן שבשעת הצורך עליו להושיט עזרה לכל נצרך ולכל מי שרק דורש. וביותר, אם האדם רוצה להגיע לדרגה של "פורשי כנפיים למעלה", עליו לדעת שצריך הוא לקיים "ופניהם איש אל אחיו", ולא לומר שכיון שהוא נמצא במעלה עליונה, "לא מתאים" לו להסתכל על אנשים שנמצאים בדרגה פחותה ממנו.

ויש להוסיף על כך: לא בכדי עשרת הדיברות היו כתובים על שני לוחות אבנים, על לוח אחד נכתבו המצוות שבין אדם למקום – "אנוכי ה'", "לא יהיה לך אלוקים אחרים" וכו', ועל הלוח השני נכתבו המצוות שבין אדם לחברו. וזהו המסר המרכזי של התורה: "ופניהם איש אל אחיו" – שני הלוחות חייבים להיות צמודים זה לזה, פנים אל פנים. לא שייך להפריד בין המצוות של בין אדם למקום, למצוות של בין אדם לחברו. השגת השלימות של כל יהודי הוא ע"י שמקיים את כל מצוות התורה בחטיבה אחת, עליו לקיים את "ופניהם איש אל אחיו" וע"י כך יגיע למצב של "פורשי כנפיים למעלה".

לימוד זה מתאים גם לחודש אדר הבא עלינו לטובה, שבו מקיימים אנו את מצוות מקרא מגילה ובנוסף את מצוות מתנות לאביונים, שכמו שהגמרא אומרת במסכת מגילה [ד':] "עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה", וזה העניין של פורים, שגם כשאדם עסוק במחיית עמלק שגורם לשלמות שמו של הקב"ה, עדיין צריך לזכור שיש את העניים שגם להם צריך לדאוג, ולכן תמיד [גם בפורים משולש] מתנות לאביונים נמצא ביחד עם מקרא מגילה.