משנכנס אדר מרבין בשמחה

תמיד תהיתי איזה מן ציווי מוזר זה – אתה חייב לשמוח. אני מבין כשאומרים לי לכבד הורים, לעשות חסד, אבל לשמוח? האם מישהו מכיר איזה שהוא כפתור פלא שיכול לגרום לנו לשמוח עפ"י הזמנה? ברור שאם היה קיים, ממציאו היה מרוויח מיליונים . ואם לא, אז איך אפשר לדרוש מאיתנו דבר שלא מציאותי?

אל חדר הרופא נכנס אדם בדיכאון. דוקטור, התלונן האיש, סובל אני מדיכאון עמוק, כל הזמן אני עצוב, רע לי, שום דבר לא משמח אותי, תן לי איזו תרופה או עיצה שתוציא אותי מהמצב. ענה לו הדוקטור – יש לי רעיון מצוין בשבילך, בעיר הסמוכה ישנו בדרן העורך מופעי בידור מיוחדים במינם. גם האדם הקשוח והעצוב ביותר יוצא משם צוחק ושמח. אני מציע לך ללכת לכמה מופעים שייטיבו איתך מאוד, ויכניסו לך אור ושמחה.  עצתך הייתה יכולה להיות נפלאה – ענה לו האיש, אך ישנה בעיה, אותו בדרן אינו אלא אני בעצמי.

שמחה זה אחד הדברים שכולם שואפים אליו ומעטים מגיעים לכך, מהו א"כ המתכון לשמחה אמיתית?

בהתבוננות בנושא אפשר לראות שככל  שגיל הילד מתקדם יורדת השמחה. תינוקות תמיד מחייכים. מבוגרים לא תמיד. לתינוקות יש את כל מה שהם צריכים בדרך כלל. גם אם אין להם, הם לא מכירים משהו אחר, ואין להם על מה להתעצב. הרגשת העצבות נובעת כשאנו מרגישים חוסר. שמחה נובעת מ-יש. אחד שאין לו, תמיד מעריך הרבה יותר. אבל לא תמיד יש לנו את הכול, אז איך נהיה שמחים כל הזמן?

אם אלוקים ציווה אותנו לשמוח, ומי כמוהו מכיר אותנו היטב, ברור שיש דרך לשמוח שלא תלויה בנתונים חיצוניים, מה שתלוי בדברים חיצוניים לא תלוי בנו, וע"כ ברור שלא נקבל ציווי כזה.

התשובה טמונה בשמחה עצמה . בשמחה  אותיות  מחשבה, ולא במקרה ! השמחה לא תלויה  במציאות ובמצב הקיים, יש או אין, הרבה או קצת, אלא במחשבה, בזווית הראיה של הדברים. מיהו האדם שיש לו את כל מה שהוא רוצה, מי שרוצה את מה שיש לו, ושמח בו. כמאמר חז"ל "איזהו עשיר – השמח בחלקו" ולא משנה האם החלק קטן או גדול. אם נחליט למקד את מחשבתנו רק בדברים הטובים והיפים שיש בנו ובסובבים אותנו השמחה תמלא את ליבנו.

יש סיפור ידוע על פוליאנה, ילדה בבית יתומים שבזמן חלוקת מתנות שכולן קיבלו מתנות מעניינות היא קיבלה קביים, במקום להצטער ע"כ שאין לה בכך כל תועלת, שמחה מאוד ע"כ שיש לה רגליים בריאות ואין לה צורך בקביים, והניחה את הקביים אצלה בחדר כדי לזכור תמיד את רגליה הבריאות, לעומת אלו שלא. כדאי ללמוד מילדה זו ונהיה תמיד שמחים.

ואמנם, לא קלה היא המשימה, להתעלם מכל מה שחסר לנו ולהתבונן רק בטוב וביש, אבל אם נתרגל להלך מחשבה זה – נצליח.

לכן למדונו חז"ל – משנכנס אדר מרבים בשמחה.

כלומר – זהו הזמן שיש להתמיד ב "תרגול" המבט החיובי ולהגיע לשמחה אמיתית ושלמה.

הכותב: הרב אפרים שטיינקולר, רבו של קיבוץ גבעת ברנר