המסע הרוחני של חיינו

פרשת בשלח, ביחד עם הפרשות שלפניה, מרכזת נסים רבים שהתרחשו לבני ישראל מול עיניהם. מפליא ביותר לראות שלמרות זאת יש לעם חוסר באמונה. לאחר עשר המכות העם מגיע אל הים ומתלונן על שיצאו ממצריים. לאחר שהים נבקע הם מתלוננים שאין מים כי הם מרים לשתיה. לאחר שנעשה נס והמים מתמתקים הם ממשיכים להתלונן שאין אוכל. נעשה להם נס ויורד מן מהשמיים ואז שוב הם מתלוננים שאין מים. איך אפשר להתלונן כל כך הרבה כאשר רואים נסים גלויים מול העיניים? איך אפשר לא לחזור בתשובה ולהיות דבוקים לקדוש ברוך הוא לאחר כל מה שהם עברו? התשובה היא שמנסים לא חוזרים בתשובה. כדי להשתנות באמת ולהתקרב לקדוש ברוך הוא לא צריך נסים, כל מה שצריך זה להתבונן.

גם היום מתרחשים לנו נסים מול העיניים. תפתחו ספר היסטוריה ותראו איזה נס זה שאנחנו בכלל קיימים לאחר שכל מעצמה שאי פעם קמה רצתה להשמיד אותנו. תסתכלו כמה נסים מתרחשים בחיי היום יום שלנו. על הכביש, בעבודה, בטבע או אפילו בתוך הגוף שלנו במערכת המופלאה שאף פרופסור לא יכול להסביר. כל החיים שלנו הם נס אחד גדול שלומדים להעריך דווקא ביום שהוא פוסק, כי אז אנחנו מבינים שלא חשוב כמה נתקדם בטכנולוגיה או כמה נהיה חכמים, לא נוכל ליצור חיים. אנו מבינים שאותם חיים אינם נמצאים בטבע אלא אך ורק בידיים של הקדוש ברוך הוא.

מה ההבדל בעצם בין הנסים שהיו לבני ישראל ביציאת מצריים לבין הנסים שמתרחשים בכל יום מולנו? מן שיורד מהשמיים הוא בוודאי נס גדול. אבל הסיבה היחידה לכך היא שלא התרגלנו לזה. כי מדוע שלא נגדיר את הגשם היורד מהשמיים בתור נס? אילו לא היינו מכירים את המציאות הזו של מים שנופלים מהשמיים, היינו בוודאי מחשיבים את זה בתור נס עצום כאשר מישהו היה מספר לנו על כך. כל צמח שצומח הוא נס מוחלט שהולך נגד הטבע. הצמח גדל לכיוון מעלה במקום שכוח המשיכה יפעל ויוריד אותו, וכל זה מתוך גרעין רקוב ומסריח שלא ניתן היה לעשות איתו כלום לפני כן. כמה נסים ראינו במלחמות השונות כאשר לא היה לנו שום סיכוי ואיך הצלחנו להגדיר את כל הנסים העצומים בתור "עירנות ומקצועיות של כוחות הביטחון" למרות שהחיילים והשוטרים בעצמם היו בהלם ולא ידעו בכלל איפה הם נמצאים. כדי לראות את הנסים הרבים המתרחשים מסביבנו אנו צריכים לפקוח את העיניים ולהתבונן.

לכן מובן מדוע הנסים במצריים לא הביאו את עם ישראל לשיא האמונה, כי עם ישראל התרגל למצב של נסים. כמו שאנחנו התרגלנו לתופעות טבע משונות ולא נגדיר אותן בתור נס, כך גם הם. כתוב בקריעת ים סוף "ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" ולאחר מכן "ויבקעו המים". תארו לכם אותנו נמצאים שם ורואים את הנס מול העיניים שלנו, בוודאי היינו חושבים שהכל מקרי, שהרוח במקרה מאוד חזקה ובגלל זה הים נבקע לשני כיוונים, שזה סוג של גל צונמי שנתן מעבר לבני ישראל ושטף את המצרים, שהכל מתנהל על פי הטבע והמדע. עשר מכות? מן יורד מהשמיים? הכל שגרתי ורגיל…

אדם שרואה נס גלוי לא חוזר בתשובה ולא מקבל אמונה. הדבר בדרך כלל משפיע עליו ומעורר אותו לחשוב ולהתבונן על החיים, ואלו הדברים העיקריים שמביאים את האדם לתשובה ואמונה אמתית. אך ללא המחשבה וההתבוננות, אין לו כל סיכוי. אילו נחשוב ונתבונן בחיינו, נוכל להגיע אל האמת גם ללא כל הנסים של מצריים. בני ישראל ראו את הנסים ובוודאי הרגישו את ההשגחה, אך כנראה שהרשו לעצמם להתרגל לדברים. כעת אנו יכולים ללמוד מכך ולהתבונן בפרטים הקטנים בחיינו כדי שנזכה לראות נסים גלויים ולהתחזק באמונה מתוכם. לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם ולא להרשות לעצמנו להתרגל. המציאות שלנו היא זו שאנו יוצרים לעצמנו מתוך התפיסה וההרגלים שלנו. מה שהתרגלנו אליו אתמול הוא מה שנתפוס בתור המציאות של מחר. אם נבחר לאילו דברים להתרגל, נוכל לעצב לנו את המציאות של מחר בעצמנו. לאחר שנקדיש מחשבה והתבוננות עמוקה, גם לדברים הקטנים של חיינו, נזכה בע"ה לאמונה אמתית שתחזק אותנו.

בני ישראל יוצאים ממצרים לאחר שנות העבדות הקשות. כעת השם הראה להם נסים עצומים ואפשר להיות בטוחים שמכאן הכל יהפוך להיות מושלם. אבל מהר מאוד הם מגלים שהדרך אל המנוחה והנחלה עוד ארוכה. כדי לזכות להגיע אל היעד ולחיות בשלווה אמתית צריך לעבור מסעות רבים במדבר.

לאחר שבני ישראל היו בתוך עמקי הטומאה של מצרים, עליהם לעבור מסעות רבים כדי להזדכך ולהפוך לטהורים. כבר בפרשת בשלח שמתארת את היציאה לחירות, מוזכרים ניסיונות רבים כמו חוסר האפשרות לעבור בים סוף כאשר המצרים מקיפים אותם, מחסור במים וניסיונות חוזרים של צימאון ורעב, מלחמת עמלק, מעברים ממקום למקום ועוד קשיים רבים. אמנם כל הניסיונות לבסוף נפתרים בדרכים של נסים עצומים כמו קריעת ים סוף, בארות מופלאים מעל דרכי הטבע, הורדת המן וניצחון במלחמת עמלק בדרך נס כאשר משה מרים את ידו, אבל עם כל הנסים, אין ספק שהניסיונות שבני ישראל עוברים הם כלל לא פשוטים.

כל זה רק מתוך המתואר בפרשת בשלח. בפרשיות הבאות בני ישראל נתקלים בעוד המון מכשולים וניסיונות. ולמרות שהדברים נראים לנו תמוהים, שהרי לאחר שראו את הניסים המופלאים איך אפשר שלא להאמין? עדין צריך להבין שלהיות צמאים במדבר בלי מים זהו ניסיון לא פשוט גם לאחר שכבר ראינו נסים גדולים.

ידוע שהתורה הקדושה לא מספרת לנו סתם סיפורי היסטוריה ומכל דבר אנו יכולים ללמוד לחיינו. ובאמת מי שיתעמק בדברים יוכל למצוא בתוך המסע המפרך שעברו בני ישראל את המסע הרוחני שכל אחד מאיתנו עובר בחייו. מתוך התבוננות במסע של בני ישראל נוכל להגיע לתובנות עצומות בקשר לדרך שבה נצליח לעבור בשלום את המסע הפרטי שלנו.

בחלקו הראשון של חיינו אנו משועבדים במצרים. אנו שקועים בתוך ההרגלים שלנו כאשר פרעה שולט עלינו שליטה מלאה. אנחנו פועלים ועושים דברים וחושבים שיש לנו בחירות משל עצמנו, אבל זה הכל על פי הכללים שאליהם התרגלנו, מתוך הדברים שלימדו אותנו, מתוך המוסכמות החברתיות ומתוך חוקי הטבע שאליהם הורגלנו מתוך מחשבה שאין שום אפשרות אחרת. ההורים והמורים לימדו אותנו דברים שונים ומבחינתנו אלו חוקי יסוד שאין לערער עליהם. לכן מי שנולד למשפחה מסוימת ובסביבה מסוימת, לרוב ילך באותה הדרך וימשיך את אותם המנהגים וההרגלים שהכיר.

אנחנו מאמינים שמחר יהיה מה שהיה אתמול ומתקשים להאמין באמונה שלמה שמחר יגיע איזה נס שישנה את כל התמונה. אם למשל יאמרו לנו שהמשיח קרוב, אז נעקם פרצוף ונישאר בטוחים שמחר יהיה יום דומה לזה שעברנו היום. גם אם נסכים ונאמר שהמשיח קרוב, בפנים אנחנו מתכננים תוכניות לעתיד מתוך ביטחון גמור שבשנים הקרובות הכל יישאר אותו דבר. זהו השיעבוד להרגלים וחוסר האמונה. אנחנו חיים מתוך הכללים והחוקים שלימדו אותנו, ומבחינתנו אין שום סיכוי שיקרה פה איזה נס או משהו על טבעי שישנה את כללי המשחק.

בשלב מסוים אנו זוכים לסוג של הארה רוחנית, כל אחד על פי הדרגה והתפיסה שהוא נמצא בהן. פתאום אנחנו מבינים שדברים צריכים להשתנות. פתאום אנחנו מקבלים רצון ללכת נגד הזרם ולעשות משהו משמעותי בחיים. לצאת מהמייצרים שכובלים אותנו ולפרוץ החוצה. לא מדובר רק על כאלו שרחוקים מתורה ומצוות ומקבלים רצון לחזור בתשובה, אלא גם אלו שכל חייהם חיו בתוך עולם התורה, פתאום יכולים לחוש שזה הכל מצוות אנשים מלומדה מתוך הרגל ובלי הרבה רגש וכעת מקבלים רצון גדול להכניס משמעות לדברים.

לצערנו לא כולם זוכים לנצל את הרצון הזה, כמו שחז"ל מלמדים אותנו שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים וכל השאר נשארו שם מתוך שלא הייתה להם מספיק אמונה שהם באמת יכולים לצאת משם. גם אצלנו, כל אדם זוכה לקבל מידי פעם רצון לא מוסבר להתקרב להשם וללכת בדרכי התורה, אבל מתוך ההרגלים, המוסכמות, המנהגים, הדעות הקדומות, הסביבה וחוסר האמונה, הוא פשוט מוותר וממשיך להיות משועבד. משועבד לכללים שאנשים אחרים קבעו, משועבד למה שמראים בתקשורת ומשועבד ליצרים הפנימיים שלו ששולטים עליו.

מי שבאמת זוכה לנצל את הרצון הזה ולהתקדם הלאה, בדרך כלל בטוח בעצמו שמעתה ואילך הכל הולך להשתנות לטובה. הרי לאחר שיוצאים ממצרים נראה שכעת הכל יהיה טוב ונוכל לחיות בשלווה ובכבוד. כך מרגישים כל אלו שהחליטו להקשיב ללבם, לעשות את הצעד האמיץ ולחזור בתשובה. כאילו שמעכשיו כל הצרות הסתיימו והישועה מגיעה. אולם מה רבה ההפתעה שפתאום יש המון קשיים חדשים במדבר. אין מים, אין אוכל, צריך להילחם בעמלק ולעבור ניסיונות רבים. פתאום אנו מתחילים לחשוב שאולי כדאי לחזור למצרים. לחזור להשתעבד ליצר הרע שאליו התרגלנו.

ישנם אנשים רבים שעשו צעדים אמיצים ביותר, התמלאו באמונה והלכו נגד היצר כדי לצאת מהקיבעון שנמצאו בו. אבל לאחר שנטשו את כל ההרגלים ועזבו את כל מה שהכירו, הם גילו שהם הגיעו למדבר מלא בקשיים וניסיונות, ואז הגיעו לשלב מסוים שבו החליטו לחזור למצרים. רבים ניסו להתקרב להשם, אבל איפשהו נתקעו בדרך. הם חשבו שהכל יהיה ורוד ואז כשנתקלו בקשיים, נסוגו לאחור וויתרו על החלומות והמטרות שרצו להשיג.

את המסעות האלו אפשר לראות לא רק כמסע ארוך של כל החיים, אלא גם כהרבה מסעות קטנים שכל אדם עובר בפרטים הקטנים בחיים. אדם מקבל מן רצון עז להתחיל עסק חדש ואז הוא מתמלא באמונה והולך על כל הקופה. לאחר שהוא משקיע, הוא מגלה שיש קשיים רבים ומתחיל לחשוב שאולי כדאי לעזוב את הכל ולחזור לעבודה הקודמת עם המשכורת המועטת שאליה התרגל. אדם מחליט ללמוד לנגן בכלי נגינה כלשהו מתוך רצון גדול להיות נגן מוכשר. לאחר שהוא מתמלא באמונה הוא מגיע לקשיים וניסיונות רבים ואז עוזב את הכל מתוך מחשבה שהוא כישלון ואין לו סיכוי. אדם רוצה להימנע מתאוות אכילה מופרזת ומחליט בלבו שהוא לא נוגע יותר באוכל משמין ולא בריא, אבל אז הוא מגלה שזה בכלל לא פשוט וכל מאכל שהוא רואה ומריח גורם לו לאבד את השכל ולהשתעבד בחזרה ליצר האכילה כדי למלא את תאוותו.

בכל תחום בחיינו עלינו לעבור מסע כזה. בהתחלה צריך אמונה שבכלל נוכל להתחיל את התהליך. לאחר מכן אנו צריכים להתמלא באמונה גדולה אפילו יותר כדי להתמיד ולהמשיך בדרך למרות הקשיים והניסיונות שבאים עלינו. זה לא פשוט בכלל לעבור את הניסיונות, אבל צריך לדעת שמי שזוכה לעבור את הקשיים, הופך להיות בנבחרת המנצחת. צריך לדעת שלאחר שמתרגלים לדרך החדשה, הכל הופך לפשוט יותר. תחשבו כמה קשה לילד קטן לזחול בהתחלה, או ללכת, תחשבו כמה קשה ללמוד נהיגה, תחשבו כמה קשה להפחית כפית סוכר בקפה, אבל אחרי שמתרגלים לזה כבר לא מרגישים שום קושי. צריך להבין שכך אפשר להתרגל לכל דבר. אם נכניס לחיינו את הדברים הטובים והנכונים שאנו רוצים ושואפים אליהם, נוכל להתרגל אליהם ולהפוך אותם לחלק מהשגרה שלנו.

אנשים מגיעים למכשולים ופעמים רבות מרימים ידיים ונכנעים ליצרים, לתאוות או לכללים שאחרים החליטו בשבילם. אבל כדי להיות חופשיים ולצאת לחירות עלינו להתמלא באמונה גדולה ולהמשיך עוד ועוד עד שנזכה להגיע אל היעד. אפשר להשיג כל כך הרבה, אפשר לפרוח כל כך גבוה, רק צריך להיות עקשנים ודבקים במטרה.

מי שעובר את כל הניסיונות זוכה להגשים חלומות, לפרוץ גבולות והכי חשוב – הוא זוכה להיות בשליטה ולצאת מהשעבוד. הוא יכול לשלוט על היצרים שלו. מי שמתעקש להידבק בקדוש ברוך הוא בוודאי יזכה לזה. רק צריך לעבור את הקשיים הראשוניים ואז אנו מעלים את איכות חיינו לרמה אחרת לגמרי. שנזכה כולנו להידבק בהשם יתברך ולהגשים את כל המטרות שלנו לטובה.