לא תחמוד – וכל אשר לו

אדם נסע ברכב מסוג טויוטה שנת 1990, מקרטע ומפיח ריח השמן השרוף למרחוק. הוא נוסע להנאתו, או סבלו, ורואה לפתע לידו רכב מסוג קאדילק שחור, מבריק, חדש, שנת 2014. עוד ניתן לראות את שיירי הניילון ולהריח את ריח העור של המושבים. הקאדליק נעצר לידו ונהג הטויוטה מתבונן בקנאה נוטפת בקאדליק, ומרגיש שריר של קנאה נוטף מפיו.

ברמזור הבא השניים שוב נפגשים. גם הפעם ידוענו מתבונן בכמיהה בקאדילק. או אז בעל הקאדילק פותח את החלון (לטויוטה שלנו כמובן שאין מזגן…).

"רוצה להתחלף?" שואל בעל הקאדילק.

"אתה צוחק עלי?" גוער בו נהגנו.

"לא" אמר, "אני אשמח להתחלף" אומר בעל הקאדילק.

"עם ככה, אז תעצור אחרי הרמזור" אומר נהגנו וברור לו שהקאדילק ישאיר לו אבק בלבד.

הרמזור מתחלף ובעל הקאדליק עוצר בצד. ידידנו בהלם מוחלט, גם הוא ממהר לעצור, חושב שנפל על עסקת חייו. איזה אושר! הוא כבר מדמיין כיצד הוא מתרווח על המושבים המשוכללים, כיצד הוא נושם את קור המזגן בתחילתו של חודש אב, ואפילו פוסק לעצמו שזהו דבר האבד שיש בו הפסד גדול…

הוא יוצא מהרכב וניגש אל הקאדילק. או-אז יוצא מהקאדילק אדם רכוב על כיסא גלגלים.

"אתה באמת רוצה להתחלף?" שאל אותו.

"בוודאי!" ענה בעל הטויוטה.

"אין בעיה, אבל אתה לוקח גם את זה" סימן על כיסא הגלגלים, "אתה תקבל את כיסא הגלגלים והקאדילק, ואני אקבל את רגליך הבריאות" הציע.

ידידנו הבין בדיוק את המסר שנאמר לו. מדוע נצרכה התורה לכתוב "וכל אשר לרעך", שהרי לפני כן כתבה "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך".

והכוונה היא שאם הוא מקנא וחומד את ביתו של חברו, או עבדו או חמורו וכו' – שידע שקנאה זו צריכה לחול על כל אשר לחברו – כולל הצרות, הכאבים, הילדים המתמרדים וההורים החולים, הבעיות הכלכליות והבריאותיות. לא רק את הטוב אפשר לחמוד – אלא צריך לחמוד את כל אשר לרעך – הכול, כולל הכול.