הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט וגו' ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב" (יח, יג).
וכתב רש"י "מן הבוקר עד הערב" – אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום וגו'".
ויש לעיין, שמפורש ברש"י שמשה לא דן כל היום, וממנו הלימוד לכל דיין, ואפשר ששפט "שעה אחת" כלשון רש"י. וא"כ מהי טענת יתרו "נבול תיבול וגו" (להלן פ' יח), והלא בשעה אחת אין בכך כל "נבילה".
עוד יש להבין מה שאומר לו יתרו (להלן פסוק יח) "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב". שממה נפשך, אם ידע שלא דן כל היום מדוע אומר כן, ואם לא ידע, וחשב [כפשוטו] שדן מהבוקר עד הערב ולכן טען שמשה יכול ליבול, א"כ שמשה יענה לו שאיני דן כל היום ממש. ומדוע עונהו (בפסוק טו) "כי יבוא אלי" וגו', שזו תשובה בעניין אחר.
ואף תשובת משה "כי יהיה להם וגו' ושפטתי בין איש לרעהו" טעונה ביאור, שאיזה נתינת טעם יש בכך מדוע הוא שופט לבדו, ובפרט לפי מה שפירש רש"י (פסוק יד) שטען לו יתרו מדוע העם עומד ואתה יושב, שמה תשובה היא זו.
והנראה בזה, שהנה כתב רש"י "אפשר לומר כן" (שדן כל היום) – ולכאורה מדוע לא, אך כיוון שמשה התעסק בעוד עניינים נצרכים, וכמו שכתב בשפתי חיים שהיה לו לצוות על המשכן, א"כ בוודאי לא ישב כפשוטו כל היום אלא בכל זמן פנוי שהיה לו, ופעמים הייתה לו רק שעה אחת.
אכן, העם עליו מהבוקר עד הערב כפשוטו, כי הוא המתין למשה עד שיתפנה, ומה שטען יתרו שהעם עומד ואתה יושב, לא על זמן המשפט טען כן, שכך ראוי לנהוג, כדי שהדיין יהיה מיושב בדעתו, והעדים לא יהיו נינוחים לשקר, אלא טענתו הייתה על זמן המתנתם, מדוע ממתינים כה הרבה זמן.
ומה שאמר לו "נבול תבול", אין הכוונה שמשה ינבול פיזית שלפי האמור, משה רבינו לא דן אלא שעה אחת, אלא כפי שמבואר במכילתא שמלכותו של משה וכוח ממשלתו בעם – ינבול, מחמת שהעם צריך להמתין כה הרבה בשביל הדין.
ונמצא ששתי הטענות שטען לו יתרו – מדוע דן יחידי, ושהעם עומד – אחת היא, שעל ידי שדן יחידי, נמצא העם עומד וממתין כה הרבה.
ועל כך עונה משה, כי יבוא העם, ועַם הוא הרשעים שבעם הערב רב (יעויין ספרי במדבר יא א ועוד), ומבואר במדרשים שהתובעים היו הגרים שנסתפחו לעם ישראל וערערו על ביזת מצרים, ומבואר בבבא בתרא (מג, א) דבטענה בעניין השייך לבני העיר אין דנין בדייני אותה העיר, שנגועים הם בדבר, ופסולים לדון. ומבואר במדרש רבה ר"פ בשלח דמשה הוא היחיד שלא נתעסק בביזת מצרים אלא בארונו של יוסף, ולפי"ז היחיד בעם ישראל היכול לדון בביזת מצרים – שאינו נוגע בדבר – הוא משה.
ובכך מתורץ מה שטען יתרו – מדוע דן יחידי, כי אין אחר שיכול לדון, וממילא נופלת הקושיא מדוע כל העם עומד וכו', שמחמת שאין מי שידון, ולמשה רבינו עניינים נוספים, ממילא מוכרחת מציאות זו שהעם ימתין.