הרב משה שינפלדהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
הגלות הארוכה הגיעה אל קיצה.
ים סוף נקרע, בני ישראל עברו בתוך הים – ביבשה, והמצרים ירדו למצולות.
המטרה העיקרית של ניסי מצרים הייתה לחזק בתודעתם של בני ישראל את האמונה החושית בבורא עולם הכל יכול.
מדי יום בבוקר ובערב, בסמוך לתפילת שמונה עשרה, מזכירים אנו את נס קריעת ים סוף, וזאת כדי להזכיר לאדם בטרם יגש אל הבורא בתפילה, שבורא עולם מנהל את העולם בכל רגע נתון, ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו, אל ייתייאש מן הרחמים. דבר זה נכון בכל תחום מתחומי החיים – שכל ובינה, רפואה, שלום, פרנסה, בניית ירושלים ועוד. בורא עולם מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואם יזכה אדם – יראה את ישועת השם כהרף עין ויזכה ל"נס קריעת ים סוף" פרטית משלו.
אל להם לבני ישראל להתייאש מן הגאולה, ואל לו לאדם הפרטי להתייאש מן הישועה.
אחד הפרקים המפורסמים בספר יחזקאל, הוא פרק לז', העוסק בחזון העצמות היבשות, וכך אומר יחזקאל:
"הָיְתָה עָלַי יַד השם, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ השם, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי – בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? וָאֹמַר: השם אלוקים, אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת – שִׁמְעוּ דְּבַר השם! כֹּה אָמַר השם אלוקים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי השם… וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה…
וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם! הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר השם אלוקים, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם… וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי השם דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם השם" (יחזקאל לז).
עם ישראל עדיין נמצא בגלות ארוכה וקשה. לא פעם מנקרת במוחנו השאלה: "התחיינה העצמות האלה?" האם יבוא יום וניגאל? והתשובה שאמורה להנחות אותנו היא תשובת הבורא ליחזקאל: "ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם".
"המושג 'עצמות יבשות', מסמל כל תקווה נכזבת על התחדשות ורעננות החיים. כל מה שנראה בתחילה כמנוף לתקומה של התחדשות, כטל של רעננות, וכמקור של חיים חדשים, מתגלה לבסוף כעצמות יבשות" (רש"ר הירש, "במעגלי השנה").
הנביא מתאר, שהעצמות היבשות היו "רבות מאוד על פני הבקעה". עם ישראל מפוזר על פני כל הארץ, אולם הנבואה היא: "ותקרבו עצמות עצם על עצמו", העצמות יתאחדו שוב לשלמות אחת.
פעמים רבות מוצאים אנו את עצמינו בתחושה של "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו". אולם יציאת מצרים מלמדת אותנו לעורר תקווה חדשה. יציאת מצרים מלמדת אותנו, שאלוקים נמצא מעל לכוחות הטבע. הצלתם של בני ישראל במצב נואש כפי שהיו על שפת ים סוף, יש בה משום גורם מכריע לגבי כל אשר יקרה אותם בעתיד.
יציאת מצרים היא לא רק עובדה היסטורית המהווה את היסוד לתולדות ישראל, אלא היא נושאת בכל רגע את ההווה שלנו, והיא יסוד כל שאיפותנו בעתיד. בכל יום ויום אנו יוצאים מחדש ממצרים.
כשאלוקים ניסה את אברהם בניסיון עקידת יצחק, אברהם השכים בבוקר והוא ביקע עצים עבור העקידה – "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב, ג).
המדרש (מכילתא) על פסוק זה כותב – "רבי בנאי אומר, בשביל אברהם אני קורע להם הים. שנאמר: "ויבקע עצי עולה", ונאמר כאן "ויבקעו המים".
אברהם הלך בתמימות עם הבורא, והוא לא שאל שאלות על ציוויו. בסופו של דבר, הורה לו הבורא: "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה". הבורא ניסה את אברהם, והוא ראה שליבו שלם. כשהלב שלם, לא תמיד צריך מעשים שיוכיחו זאת. גם כשבני ישראל היו על שפת הים, אמר משה: "השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד), אלוקים עושה לכם הכל מאהבה, אל תעשו כלום…
אם אנחנו נבקע את השלשלאות הנועלות את נשמתנו, בורא עולם יבקיע את חומות הגלות, ונזכה לגאולה.
כן, העצמות היבשות יתעוררו לחיים.