מכניסים אור לחיים

הרבה נאמר על מטרת מכות מצרים אבל לגבי אחת המטרות ישנה הסכמה כללית מקיר לקיר והיא שהמטרה המרכזית הייתה בעצם סדרת חינוך או יותר נכון חיזוק והחזרת האמונה בבורא עולם אבינו שבשמים שהוא האחד היחיד והמיוחד ואין עוד מלבדו והוא עילת העילות וסיבת הסיבות. המטרה המרכזית היא "וידעתם כי אני ד'" (י, ב). ואם חשבתם שהמטרה זה המצרים הרי שטעיתם בגדול שכן סדרת החינוך נועדה בראש וראשונה לעם ישראל כמו שנאמר בפרשה הקודמת "וידבר השם אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (ו, י"ג). הקב"ה מצווה את משה ואהרן קודם כל אל בני ישראל ורק אחר כך לפרעה, ונשאלת השאלה וכי העבד זקוק לציווי לצאת מעבדות לחרות ולא עוד אלא שהציווי של הקב"ה מקדים את בני ישראל לפרעה ? אלא שהייתה בעיה עם בני ישראל, הם איבדו את האמונה וחלקם כבר עבד עבודת אלילים,  ולכן המטרה המרכזית של עשר המכות הייתה כמו שאמרנו להחזיר את האמונה וחיזוקה בלבבות עם ישראל. לכן המכה האחרונה לפני מכת בכורות שהוציאה את עם ישראל ממצרים הייתה מכת חושך .

מכות מצרים היו מסודרות מהקל אל הכבד. ככל שהמכה הגיעה מאוחר יותר, כך היא היתה קשה יותר. אך מפליא לראות שהמכה התשיעית, שהיא צריכה להיות הקשה ביותר מלבד מכת הבכורות האחרונה, היא מכת חושך. צריך לשאול מה כל כך קשה בחושך לשלושה ימים? אמנם זה לא נעים כל כך, אבל זה בטח לא גרוע יותר משאר המכות שהגיעו קודם לכן שזיעזעו את כל מצרים. אז מה כל כך קשה במכת חושך?

מאחורי מכת החושך יש הרבה מדרשים והסברים. המכה הזו היתה חשובה ונצרכת מבחינות רבות לפני היציאה ממצרים, לכן היה חשוב שהמכה הזו תגיע קצת לפני הסוף. אך גם מעבר לכך, החושך עצמו היה עניין קשה מאוד למצרים. התורה מתארת את החושך "וימש חושך" (י, כ"א), כחושך אפלה שאפשר למשש. המפרשים מסבירים שניתן היה ממש להרגיש ולמשש את החושך. לא סתם חושך כמו שיש בלילה, אלא שהאויר הפך לכבד ועב עד שחסם את כל האור. המצרים נתקעו באותה תנוחה ולא יכלו לזוז מרוב הכובד שהיה באויר. במשך שלשה ימים הם לא יכלו לזוז ממקומם בזמן שהם שמעו את בני ישראל שמסתובבים באופן חופשי. בני ישראל נכנסו להם לבתים כדי לחפש את הכלים שיוכלו להשאיל מהם מאוחר יותר ביציאה ממצרים. המצרים שמעו אותם מסתובבים באופן חופשי אך לא יכלו לעשות כלום בחושך העצום.

התורה מתארת את המצב במצרים: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים", "לא ראו איש את אחיו… ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (שמות י', פסוק כב'-כג'). בכל מצרים יש חושך אפלה עב וסמיך שאפשר ממש לחוש, או אולי אפשר לומר שהחושך נראה כמו אור. יצר הרע הוא מתוחכם ביותר הוא החושך האמתי והוא נותן לנו את האשליה שהחושך הרע הוא אור הטוב, והיום כמו אז ואולי אפילו היום יותר מאז שכן אנחנו מוקפים בהבלי העולם הזה וכל תענוגותיו המפוקפקים, עלינו לשים לב שמה שנראה לנו כאור  זה באמת אור, ולא חס ושלום תאווה ורדיפה אחרי תענוגות העולם הגשמי ושאר מרעין בישין שהם חושך. אבל יצר הרע מחשיך את עינינו  מלראות את הרע ומראה לנו אותו כאילו הוא ממש  אור  "וימש חשך",  אבל מי שהולך בדרך התורה הקדושה הוא רואה את אור האמת שעליו נאמר "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם", ובאותו זמן לבני ישראל יש אור גדול. אפשר לתאר כמה עצוב להיות במצב של חושך, וכמה שמחה בוודאי היתה לבני ישראל עם האור הגדול שקיבלו.

גם אנחנו יכולים לבחור אם להכניס את החושך חס ושלום לחיינו, או לזכות לחיות באור. ישנם אנשים שיש להם כל מה שאפשר לחלום עליו, אבל למרות הכל הם נמצאים בחושך. יכול להיות לאדם כסף בשפע, משפחה טובה, ילדים, חברים, הצלחה וכל הדברים שהוא רוצה בחיים, אבל עם כל זה יכולה להיות לו ריקנות פנימית. הוא ירגיש בחושך, בלי מטרה, בלי תוכן ובלי משמעות.

החושך והאור לא מבטאים מצב גשמי בלבד. אדם שנמצא בחושך הופך לעצוב ומדוכא. כמו במצרים, קשה לו לפעול כי הוא כבול במיצרים שלוחצים אותו. הוא מרגיש כבדות סביבו כאילו שכל האויר עב וסמיך והוא לא יכול לזוז. הוא נתקע באותה תנוחה ולא מתקדם לשום מקום. הכל הופך לקשה, פסימיות מציפה את חייו והכל נראה שחור. כולנו מכירים את התיאורים האלו מתוך הרגעים השחורים של חיינו.

אדם שרואה אור לעומת זאת הוא אדם עם שמחת חיים, אחד כזה שרואה תקווה, שפועל למען שינוי העתיד, שיוצר דברים ושמרגיש שלם עם עצמו, גם אם מבחינה גשמית אין לו שום דבר. יתכן שאין לו משפחה טובה, שחסר לו הרבה כסף, שאין לו הצלחה משגשגת, שאנשים לא מקנאים בו והכל אצלו זול ופשוט. אבל עם כל זה הוא יהיה מאושר ויראה אורות גדולים. הוא יתקדם, יתנועע ויסתובב באופן חופשי גם כאשר כולם מסביבו יהיו כבולים בחושך. כמו שבני ישראל הסתובבו באור בין המצרים שנתקעו להם בחושך.

עם ישראל משול ללבנה שאינה מייצרת אור משלה, אלא מקבלת את אור השמש. כדי להכניס אור לחיים שלנו אנו צריכים לקבל את האור ממקור האור של העולם. הקדוש ברוך הוא יכול להאיר אותנו בקלות אם רק ניתן לו לעשות זאת. אם ננסה לקבל את האור והשפע שהוא נותן לנו, נוכל לזכות להגיע למקומות עצומים.

הקדוש ברוך הוא גנז את האור בתורה הקדושה. התורה מאירה את עינינו, כך שלא נהיה כמו עיוורים באפלה. כשיש חושך יש חוסר ודאות, אין לנו כיוון ומטרה והיצר הרע וכל תאוות העולם יכולים לתעתע בנו מבלי שנרגיש בכלל. מתוך ההארה של התורה הקדושה אנו זוכים לבהירות ואז הדרך נראית באופן ברור ואנו מוצאים את הכיוון שבדרכו אנו צריכים ללכת.

אנשים רודפים במשך כל חייהם אחרי תאוות והבלים שנראים להם כדברים חשובים והכרחיים. לאחר מכן כשמביטים לאחור אפשר להבין שלא הרווחנו דבר ולא יצא לנו מזה כלום. תחשבו על כל השנים שעברו, משחקי כדורגל, סרטים, אוכל טוב, בילויים, טיולים, משחקים ושאר כל הדברים שעשינו. מה נשאר לנו מכל זה? לאן התקדמנו בזכותם? האם הפכנו לאנשים טובים יותר? האם השגנו מטרה מסוימת?

כאשר אנו מתעוררים מכל זה, אנו מבינים שהכל ריק מתוכן. זה אולי היה נחמד והעביר לנו את הזמן, אבל זה לא קידם אותנו, זו לא המטרה. כשאנו מסתכלים על המקום בו אנו עומדים אנו יכולים להבין שנתקענו במקום. חיינו בחושך ולא ראינו כלל את המסלול, אז כמו המצרים נתקענו באותו מקום באפלה. מתוך החושך חשבנו שיש ממשות בהבלים וזלזלנו בדברים מהותיים שנראו לנו כלא חשובים. ראינו דמיונות ואכלנו שקרים. אי אפשר לחשוב בבהירות ולדעת מה אנו עושים בתוך חושך, הדרך היחידה למצוא את עצמנו היא להכניס קצת אור, ואז נוכל להבין היכן אנו נמצאים ואיך אנו מתקדמים מהנקודה הזו.

כאשר אנו מכניסים את התורה הקדושה לחיינו, אנו משיגים מטרות, מתקדמים ומתעלים. אנו מקיימים את התכלית שלנו מתוך אור גדול שמאיר את חיינו. התורה נותנת לנו את הכלים להתמודד ולהצליח. שם נמצא הייעוד שלשמו הגענו לעולם שמביא איתו סיפוק אדיר ומימוש עצמי. שם נמצאים האושר והשמחה. שם נמצא האור האמיתי של חיינו. בבחינת "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם".

רבי ברוך בנעט זצ"ל היה תלמיד חבר של ה"חתם סופר". היה לו בביתו חדר ששימש כבית מדרש. שם למד עם התלמידים וענה תשובות. כל יום שישי, לפני שבת, היתה הרעבעצין מכינה בחדר של בית המדרש נרות גדולים שיאירו שם בחדר כל הלילה. הנרות עליהם ברכה דלקו בחדר שבו אכלו, ובבית המדרש היו נרות נוספים, אותם הדליק השמש.

פעם בליל שבת ישב רבי ברוך עם משפחתו לסעודת שבת. כשנגמרה הסעודה נכנס לחדרו ללמוד. כעבור מספר שניות יצא משם וקרא: " רעבעצין, שכחנו להדליק נרות בבית המדרש!" צרה שכזו! חושך! "כיצד יתכן הדבר", תמהה הרבנית, " והלא אני במיוחד נכנסתי לפני שבת לחדר וראיתי שיש נרות והכל בסדר. איך יכול להיות שחשוך?" היא נכנסת פנימה ורואה שהחדר מואר. בכל ארבעת הצדדים יש נר!

נבהלה הרבנית: "מה קורה פה? למה הרב אומר שאין אור? הלא החדר מואר כולו!" "היכן יש אור?" שאל הרב, והרבנית משיבה לעומתו: "בוא תראה". הוא נכנס שוב לחדר ושואל: "היכן האור? הרי חושך מצרים כאן, לא רואים כלום!"…. פחד גדול אחז ברבנית: שמא בעלה הרב התעוור. אבל הוא ישב בשולחן והכל היה בסדר…. נכנסה להיסטריה. ראה הרב שהיא כל כך מבוהלת, פנה אליה ואמר: "רעבעצין הרגעי, תיכף נברר את הענין".

שאל את השמש: "מתי הדלקת את הנרות, בזמן או אחרי הזמן? השמש הודה על האמת: "באמת איחרתי, אבל זה היה הזמן שעדיין מותר להדליק. בטוח שעוד היה יום". אמר הרב בנעט: "דע לך שכשהדלקת את הנרות היה זה מאוחר מידי, והנך צריך כפרה על חילול השבת. זוהי הסיבה שאינני רואה את האור, כי כל דבר שנעשה לא על פי דין – אינני רואה!" ללמדנו, כי אפשר שלאחד יהיה אור ולשני חושך. הכל תלוי במדרגתו! (יחי ראובן)

השם יתברך יזכה אותנו לגלות את האור העצום ולצאת מחשיכה לאורה.

לע"נ: הרב שמואל בן יוסף צבי הלוי וואזנר זצ"ל, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, הרב בנימין בן אברהם ע"ה, חביב בן שוקרולה ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה, זאב בן יעקב דב ע"ה, שושנה מלכה בת אלטר יעקב ע"ה, רחל בלימא בת ר' משה ע"ה.  לרפוא"ש  בתושח"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, בלה בת יוכבד, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, הדסה (לבונה) בת שירה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, ג'קלין בת אסתר, רבקה שיינדל בת ריטה יכט,  שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. אהרן בן שרה רשה. זמירה נחמה בת אסתר, כוכבה בת אירן אילנה, יונתן בן אורה נדרה, נאור שליו בן רות, אלישבע (איתיאל) בת דפנה, וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק:  מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. יפית מרים בת חנה. עוברות עמך ישראל: אסתר ברכה (שירלי) בת חנה אביחיל. זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, יעל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, עדנה בת שרה חיותה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. רחל בת יעל, בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין.