אוהד שקד-מנדלבוייםבמשפט הדמוקרטי ישנם שלושה סוגים של עבריינות – עבריינות רגילה בה אדם מבצע פשע כדי לספק את יצריו; עבריינות אידיאולוגית בה אדם מבצע פשע כדי לספק רעיון אידיאולוגי מסוים ועבריינות שלטונית – בה איש ציבור מנצל את כוחו ומבצע פשע כדי לקדם אוכלוסייה מסוימת על-חשבון אוכלוסיות אחרות.
העבריינות האחרונה היא החמורה מכולן כיוון שהיא למעשה שומטת את הקרקע מהבסיס החשוב ביותר של בחירת הנהגה שתקבע את המדיניות. עם מציאות בה איש ציבור מנצל את כוחו ומטיב בשל כך עם ציבור מסוים, גם אם הוא מייצג אותו ו"אחראי" לו – לא ניתן להשלים, כיוון שהדבר ייצור אנרכיה שלמה במנגנוני השלטון.
בהרשעתו וגזר דינו של לופליאנסקי בביה"מ המחוזי ולאחר מכן בהרשעתו וגזר דינו בביה"מ העליון – זה היה סלע המחלוקת. לופליאנסקי לכאורה עבר על 'עבריינות שלטונית', שכן הוא ניצל את כוחו כראש עיריית ירושלים כדי לקדם עמותה אישית שלו, בזמן שהוא מעלים עין לכאורה מבנייה לא חוקית או שמא מקל במתן אישורים למפלצת שתחריב את הנוף.
טוב עשה בית המשפט העליון כשהשאיר אמנם את הרשעתו של לופליאנסקי, אך הפך את שנות המאסר בפועל לחצי שנת עבודת שירות בקהילה (אירוני שכל עבודתו היא למען הקהילה). בפועל בית המשפט העליון אמר כי אכן מדובר בעבריינות בעייתית, אולם צריך לזכור מספר דברים – ראשית, לא קבוצה או ציבור מסוים נהנה מאותה עבירה – אלא כל הציבורים בישראל נהנים ממנה – בין אם חילוני או דתי, ערבי או יהודי – כולם נהנים משכירת מכשירים רפואיים בחינם ובתרומה קטנה, ולעתים מכשירים אלו עולים אלפי שקלים.
שנית, עם כל הכבוד – לופליאנסקי לא לקח שוחד לעצמו. הוא אפילו לא לקח את הכסף שהועבר ל"יד שרה" אליו, כביכול מציג כלפי חוץ שמדובר בתרומה ובפועל לוקח הכסף אליו – ועל כן בית המשפט העליון הפחית באופן קיצוני את דינו.
מעניין היה לראות במהלך כל התקופה כיצד עיתונאים רבים, שחלקם הגדול יריבים מבחינה אידיאולוגית ללפוליאנסקי – מהללים אותו ומשבחים ואף קוראים לבטל את ההרשעה כליל!
הוכיח לופליאנסקי שצדקותו, ענוונתנותו ואהבת הזולת שלו ניצחו.
התמונה מתוך ויקיפדיה מאושרת לשימוש
