הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בפרשת השבוע, קוראים אנו על מכת צפרדע, מכה שבה אנו רואים שעוד מישהו, חוץ מבני האדם, מוסר נפשו על קידוש ה', שהרי הצפרדעים נכנסו לתוך התנורים של המצרים בשביל לקדש את שמו של ה' במצרים.
ואכן, הגמרא במסכת פסחים [נ"ג:] אומרת שחנניה, מישאל ועזריה מסרו את נפשם על קדושת ה' לכבשן האש בימי נבוכדנצר, כיון שהם דרשו קל וחומר מהצפרדעים: ומה הצפרדעים שאינם מצווים על קדושת ה', נכנסו במצרים לתנורים כשהם היו דלוקים, אנו שמצווין על קדושת ה', על אחת כמה וכמה.
ולכאורה יש להבין את הקל וחומר, שהרי כתוב מפורש בפסוק שהקב"ה אמר למשה רבינו שיגיד לפרעה שאם הוא לא ישלח את בני ישראל, יבואו צפרדעים ויכנסו לבתים ולתנורים, א"כ רואים שכן היה לצפרדעים ציווי להיכנס לתנור, ומה הקל וחומר למדו מכך חנניה מישאל ועזריה שהם עצמם לא נצטוו?
ושמעתי לבאר פשט נפלא, ובשביל להבין את זה נקדים את המעשה המובא במדרש רבה [שיר השירים ז', ח'] על חנניה מישאל ועזריה, ששאלו את יחזקאל הנביא האם למסור נפשם או לא. יחזקאל שאל את הקב"ה מה לומר להם, ועל כך ענה לו הקב"ה "איני מתקיים עליהם".
ולפי זה מובן נפלא הקל וחומר של חנניה מישאל ועזריה: נכון שהקב"ה ציווה לצפרדעים שחלק מהשליחות שלהם במצרים יהיה גם בתוך התנורים, אבל הקב"ה לא ציווה לשום צפרדע באופן אישי להיכנס לתנור, אלא ציווה שחלק מהצפרדעים צריכים להיכנס לתוך התנור, וא"כ, לכל צפרדע היתה בחירה אם ללכת לגינה של המצרי, לחדר שלו, או לתוך התנור הרותח.
ועל כך נשאו חנניה מישאל ועזריה קל וחומר: ומה הצפרדעים שלא צוו באופן אישי להיכנס לתנור, בכל אופן היו כאלו שנכנסו על דעת עצמם לתנור בשביל לקדש שם שמים. אנחנו שמצויים על מצוות קידוש ה', בוודאי שנמסור עצמנו לכבשן האש בשביל לקדש שם שמים, ואפילו שהקב"ה לא ציווה אותנו להישרף אלא אמר במפורש שלא יציל אותנו, וכמו שאמרו "בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו". ואכן נכנסו לכבשן האש, ובאמת ניצלו.