מדוע היאור הוכה במכת דם

בציווי מכת דם כותבת התורה "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך" (פרק ז פס' יט), ובטעם הדבר שבמכה זו לא נצטווה משה אלא אהרן כתב רש"י "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן", ובפשטות, אהרן לבדו הוא שגרם ופעל במכת דם.

והנה, בציווי משה להתרות בפרעה על בואה של מכת דם נאמר "לך אל פרעה בבקר וגו' והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך; ואמרת אליו וגו' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם" (שם טו–יז). ויש לעיין, מדוע נצטווה משה ליקח את מטהו בשעת ההתראה, והלא אין הוא עומד להשתמש בו. וביותר קשה, מה שאמר "הנה אנכי מכה במטה אשר בידי", והרי לא משה הוא שהכה את היאור, כי אם אהרן  (ויעויין באבן עזרא).

ובעשיית המכה בפועל כותבת התורה "ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן קח מטךָ ונטה ידך על מימי מצרים וגו'; ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וירם במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו וגו' לדם" (שם יט-כ), ויש לדקדק, שלא אמר ה' לאהרן ליקח את מטהו של משה, אלא נאמר לו "קח מטךָ", את המטה השייך לך. ועוד, שלא מצינו שנצטווה אהרן להכות ביאור אלא להטות מטהו בלבד. עוד קשה, מהו "ויעשו כן משה ואהרן" והלא אהרן לבדו עשה את מכת דם ולא משה. עוד יש לדקדק בלשון "וירם במטה ויך את המים" שתיבות "וירם במטה" יתור לשון הם, לפי שמוכרח הדבר שקודם שמכים את היאור יש להרים את המטה, ומדוע טורחת התורה לציין פרט זה.

ובישוב הדברים יש להקדים. דמכת צפרדע לא נעשתה על ידי הכאה ביאור, אלא בהטיית אהרן את מטהו מעליו (ח, ב). ואף מכה זו לא נעשתה על ידי משה, לפי שלא רצה לגמול ליאור רעה תחת הטובה שהצילו כשהושלך אליו. ובהכרח רואים אנו, שמניעת משה רבנו להכות את היאור אין הכוונה להכאה פיזית במים – שהרי במכת צפרדע לא הייתה כל הכאה במים ובכל זאת נמנע משה רבנו לעשותה – אלא הכונה לתוצאת המכה על המצריים, וכדוגמת מכת דם שהיאור הפך לדם, ובמכת צפרדע שיצאה הצפרדע מתוך היאור.

ושמא יש לחדש, שבמכת דם נאמרו שני ציוויים, האחד למשה רבנו ליתן מכה ממשית במים, והשני לאהרן להטות את מטהו מעל היאור. וזאת גילה ה' למשה, שתוצאת המכה, כלומר, הפיכת המים לדם, תגרם מחמת הטיית מטהו של אהרן, ולא מחמת הכאתו את היאור, ונמצא שלא משה הוא שיגרם לתוצאת המכה.

ובכך מתבארים הפסוקים באר היטב, שמתחילה נצטווה משה רבנו ליקח את מטהו לפי שעתיד הוא להשתמש בו להכות את היאור, ומכוונים דברי משה "הנה אנכי מכה במטה אשר בידי" שאכן הכה משה רבנו על היאור, ומוסבר מה שלא מצינו שנצטווה אהרן להכות ביאור, לפי שאהרן אכן לא הכה, ומנומק מה שנצטווה אהרן "קח מטךָ", את מטהו של אהרן ולא את מטהו של משה, משום שמשה נצרך אף הוא למטהו להכות את היאור, ומובן מהו "ויעשו כן משה ואהרן" שאף משה נשתתף בעשיית המכה, ומדוקדק מה שכתבה התורה "וירם במטה ויך את המים", שלא תיארה התורה שקודם הכאת היאור הרימו את המטה, שהוא דבר המובן מאיליו, אלא תיארה שני פעולות שונות שנעשו, הרמת המטה על ידי אהרן, והכאת המים על ידי משה.

את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו" שהוא דבר שלא הוזכר בשאר המכות. ולהמתבאר שמשה כלל לא גרם את המכה בהכאתו את היאור אלא אהרן גרם לה בהטיית ידו, אפשר, שדבר זה הדגישה התורה, שכל הכאתו של משה לא נצרכה אלא "לעיני פרעה ולעיני עבדיו" שהמה יחשבו שהוא הגורם למכת דם [ואפשר שנעשה כך, לפי שמשה היה נראה בעיניהם כשליח ה' למכות מצרים], אך לאמיתו של דבר, אהרן הוא שעשאה.