הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בסוף הפרשה, כשפרעה קורא למשה רבנו ומבקש ממנו שיתפלל לה' שיפסיק את מכת הברד, אומר לו משה רבנו "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוקים".
ויש להבין מדוע השתמש משה עם שני השמות של הקב"ה "ה'" ו"אלוקים", ומדוע לא אמר "ידעתי כי טרם תיראון מפני ה'".
אלא הביאור בדברי משה רבנו, הוא, שאמר לפרעה שכל היראה והפחד שלו ושל עבדיו, אינם יראת ה', אלא הם מפחדים מהמכות שהם מקבלים, ולכן בכל פעם שהמכה מסתיימת הם חוזרים לסורם, כי אם הם היו באמת מפחדים מה', הם היו מיד משלחים את בני ישראל.
ויותר מזה אומר להם משה רבנו, שהעובד את ה' מיראה ומפחד מעונשיו, אין בזה חיסרון כל כך גדול אם האדם מאמין באלוקים. אך כשהאדם לא מאמין באלוקים ומפחד רק מהעונשים ולא מעצם רוממותו של ה', זה אפילו לא נקרא שהוא עובד את ה' מיראה, כי אין לו כלל אמונה באלוקים.
מה שאין כן מי שמאמין באלוקים ועובד אותו, אפילו שכל מה שהוא נשמר מלחטוא זה רק בגלל יראת העונש ולא יראת הרוממות, זה גם מעלה, כיוון שהוא מכיר בה' שאין בלתו, והדרך שלו להילחם ביצר הוא על ידי יראת העונש.
ולכן, פרעה ועבדיו, שלא רק שלא מפחדים מהקב"ה אלא רק מהמכות שהם קיבלו, אלא בנוסף לכך הם לא מאמינים באלוקים, זה כבר חיסרון עצום בכל צורת החשיבה שלהם, וברור למשה רבנו שגם לאחר שמכת ברד תיפסק, פרעה ועבדיו לא יחזרו בהם.
וזה דבר שעלינו להשריש בתוכנו: אמנם ההשגה הגדולה והמעולה היא עבודת ה' מאהבה, אך גם עבודת ה' מיראה זוהי גם מעלה בעבודת ה', אך על האדם לדעת שאל לו לפחד אך ורק מעונשיו של הקב"ה אלא מעצם רוממותו של הבורא יתברך, וכמובן שזה יחזק אצלו את האמונה בה', ועצם האמונה שלו בקב"ה יזרזו ביראת ה' ולאט לאט יעלה מעלה בעבודת ה' ויזכה לעבוד את ה' מתוך אהבה וכך יזכה לשוב בתשובה שלימה ואמיתית.