לא מתרגשים מקשיים בדרך אל המטרה

לפעמים אדם מקבל הארה רוחנית. הוא מבין שהוא צריך לשנות את הדרך. הוא מחליט לעשות שינוי בחיים כדי להשיג מטרה גדולה וחשובה יותר מזו שפעל בשבילה עד כה. הוא אוזר כוחות ויוצא לדרך כנגד כל הסיכויים מתוך אמונה שלמה שכעת כל חייו הולכים להשתנות לטובה. אבל אז כאשר הוא יוצא לדרך, פתאום הוא מגלה דברים לא צפויים שמעכבים ופתאום הוא מבין שהמצב הפך לגרוע יותר.

במצב החדש והלא מוכר שנראה לכאורה מאכזב קל מאוד ליפול לייאוש. קל מאוד להיכנס לעצבות וכעסים ולזרוק את כל התובנות החדשות שהגענו אליהן לפח. קל מאוד לחזור לשגרה שאליה התרגלנו ולהישאר בקיבעון שלנו למשך שארית חיינו. אבל אם בכל זאת נצליח להיות חזקים, להמתין בסבלנות ולצפות לישועה שתבוא, אז נוכל לזכות לראות ישועות ולהיגאל.

כאשר משה רבינו מגיע לפרעה בשליחות השם יתברך, פרעה מצדו מכביד את העבודה על בני ישראל ומרע את מצבם עוד יותר. לאחר מכן משה חוזר לדבר עם השם ושואל אותו "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני", “ומאז באתי אל פרעה… הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', פסוקים כב' – כג'). במקום שהדברים יסתדרו ויהפכו לקלים יותר, הכל הפך למסובך וקשה יותר.

לכאורה נראה היה בהתחלה שמשה ייכנס לפרעה, יחליף אתו כמה מלים ואז בני ישראל יצאו לחופשי. אם בכל זאת פרעה יתנגד, אז הקדוש ברוך הוא יוריד עליו מכה שלא יוכל לצאת ממנה וגם אז בני ישראל יצאו לחופשי. אבל אז אנחנו רואים שיש סיבוכים. פרעה מכביד את העבודה ובני ישראל מוכים על ידי המצרים. פתאום הכל הולך בדרך לא טובה ואז בני ישראל מתחילים לחשוב פעמיים אם בכלל כדאי להיגאל.

בני ישראל מתחילים לחשוב שאולי עדיף להישאר במצרים, להישאר בתוך ההרגלים ולהשלים עם המציאות של העבדות. הם רואים שמאז שמשה הגיע המצב החריף ועדיף היה במצב הקודם שאליו כבר התרגלו. אבל צריך לדעת שמי שזוכה ללכת בדבקות בדרך הטובה גם אם היא נראית קשה ולא נוחה, ולהמתין בסבלנות עד לישועה שתבוא, הוא בסופו של דבר יזכה להיגאל.

צריך לדעת שכך זה עובד בכל דרך חדשה בחיים. נוח לאדם להמשיך לעשות מה שהוא רגיל לעשות. כל אדם שקוע בתוך ההרגלים שלו ואם ינסה ללכת בדרך חדשה יגלה המון קשיים לא צפויים בדרך. ברוב הפעמים האדם מתייאש וחוזר להרגלים שלו להמשיך לחיות בצורה ריקה מתוכן. אבל כשאדם דבק בעקשנות בדרך החדשה מתוך שאיפה להשיג את המטרה, הוא זוכה להגיע למקומות גבוהים וטובים.

תארו לכם אדם שמחליט לעשות שינוי כלשהו. להתגבר על הכעס, להפסיק לעשן, לעשות דיאטה, ללמוד דבר חדש וכו'. בכל מצב חדש כזה בהתחלה יש הרבה רצון והתלהבות מהשינוי שהולך לבוא. אבל אז מתחילים הקשיים שמביאים לייאוש. תארו לכם שאדם שילמד נהיגה יגלה שזה קשה יותר משחשב ואז יתייאש ויפסיק. תארו לכם שילד יגלה שקשה להצליח בלימודים בכיתה א' ואז יפסיק לנסות. תארו לכם שאדם שמתארס יגלה שיש הרבה הוצאות ועיכובים לפני החתונה, אז הוא יבטל הכל. אדם שיתייאש מתוך הקשיים לא יגיע לשום מקום. הוא יישאר תקוע בדיוק כמו שהוא היה כאשר הוא נולד בלי להתקדם, כי הרי גם ללמוד לזחול או לדבר זה לא פשוט בשביל התינוק, אז הוא יתייאש ויישאר באותו מצב כל חייו.

כל הישג שאי פעם הגענו אליו היה מלווה בקשיים בהתחלה. כל דרך חדשה הצריכה אותנו לצאת מההרגלים והקיבעון שלנו ולהביא שינוי. כל דבר חדש וטוב מביא אתו המון קשיים. במיוחד בהתחלה כאשר אנו לא רגילים לדבר וצריכים להתרכז במציאות החדשה. אבל כאשר אנו מאמינים במטרה ומבינים שאנו בהתקדמות, אז גם אם נראה שקשה וגם אם נראה שהכול נעשה פחות טוב, בכל זאת נמשיך לצעוד בדרך וכך נוכל להשיג את המטרות.

הדבר ניכר במיוחד כאשר אדם מחליט לחזור בתשובה. אדם שרוצה לשנות את דרכו ולהתקרב להשם יתברך יגלה המון קשיים בדרך. הדבר הופך לבעייתי במיוחד משום שרוב האנשים שחוזרים בתשובה מדמיינים להם שהכול הולך להשתנות כעת לטובה. הם בטוחים שמעכשיו השם יתברך ייתן להם את כל רצונם ומרגע זה תמו כל הצרות ונפתרו כל הבעיות. אז הם מופתעים לגלות שלא רק שהבעיות לא נפתרו, אלא שיש גם המון בעיות חדשות שצצו להן.

הרבה אנשים מתייאשים בשלב הזה, אבל מי שיודע שכך פועל העולם לא מתרגש מהקשיים שבאים. אדם שמכיר את המציאות הזו שהשם יתברך לימד את עם ישראל במצרים מבין שלפני שמגיעים לדברים ממש טובים צריך להתמודד עם קשיים. הוא מבין שלפני שהנר נכבה הוא דולק בשיא העצמה. הוא מבין שכדי שחולה יבריא, הוא צריך לקבל תרופה שמחלישה את הגוף ומגבירה את המחלה. הוא מבין שלפני שמקבלים תינוק חדש צריך לעבור חבלי לידה. הוא מבין שלפני שזוכים לקבל את התורה צריך לעבור את מצרים ולהכביד את העבודה.

כאשר השם יתברך נגלה למשה רבינו בסנה הבוער הוא אומר לו "של נעליך מעל רגליך". תסיר את המנעולים שלך מעל ההרגלים שלך. כי כל מציאות העולם היא זו שנמצאת בתפיסה שלנו על פי ההרגלים שרכשנו. אבל אם מסירים את המנעולים ונותנים לדברים טובים חדשים להיכנס במקום, אז אפשר להתקדם המון, לשנות תפיסה ולהשפיע על כל המציאות.

הקדוש ברוך הוא מספר למשה את כל מה שעתיד להתרחש במצרים. כאשר הוא נגלה אליו בסנה הבוער הוא מספר לו שהוא יעשה אותות ומופתים, הוא מסביר לו שפרעה לא יסכים לשחרר את בני ישראל, הוא מספר לו שלבסוף הם יצאו ברכוש גדול, הוא מספר לו שהוא יחזק את לב פרעה כדי שלא ישלח את העם וכו'. קשה שלא לשאול, מדוע השם יתברך צריך את כל המהלך הזה? בשביל מה ההצגה הזו? הרי הקדוש ברוך הוא נלחם בפרעה, אך הוא גם זה שמכביד את לבו כדי שלא ייכנע. הוא זה שמביא עליו את עשר המכות, אך הוא גם זה שיודע מראש שהמכות הראשונות לא יועילו כדי שישחרר את בני ישראל. אז למה לא לדלג על כל ההצגה ופשוט לתת בלב פרעה לשחרר את בני ישראל כבר מההתחלה? למה לא לתת לו את מכת הבכורות כמכה ראשונה ולחסוך את כל הנסים והמופתים?

כדי להבין את זה אנו צריכים להבין את דרך ההנהגה של השם יתברך בעולם. הרי כל הכוחות בעולם שייכים אך ורק לקדוש ברוך הוא ואין עוד מלבדו. כך שלא נכון לחשוב על כך שהשם יתברך "נלחם" בפרעה, שהרי לפרעה אין שום כח משל עצמו מלבד הכח שהקדוש ברוך הוא מכניס בו. יוצא שהקדוש ברוך הוא נלחם כביכול מול עצמו. לא מדובר רק על פרעה, אלא על כל כח שקיים בעולם. כולם באים מכוחו של הקדוש ברוך הוא. הדבר דומה לתיאטרון בובות שמכיל דמויות רבות שעושות דברים שונים, אך בסופו של דבר ישנו אדם אחד בלבד שעומד מאחורי הכל, שמפעיל את הבובות ונותן להן כח. כך בעצם מורכבים כל החיים שלנו.

מכאן נוכל להבין שכל הדברים הקשים לנו, כל מה שנראה לנו כמאיים, כל האתגרים וכל הנסיונות בחיים שלנו, כולם מגיעים מכוחו של הקדוש ברוך הוא ובעצם אין בהם ממשות, כי הכל הצגה. עם כל זה, עדיין נשארת השאלה הגדולה – מדוע הקדוש ברוך הוא עושה את כל זה? למה לא לחסוך את הכל? בשביל מה היה צריך לעבור את כל מה שעברו במצרים ובשביל מה אנו צריכים לעבור את כל מה שאנו עוברים בחיינו?

התשובה היא שכל האותות והמופתים בוודאי לא נועדו לכך שפרעה ישלח את בני ישראל, אם זו היתה המטרה, הקדוש ברוך הוא יכל להכניס בלבו של פרעה לשלוח אותם כבר מההתחלה. העבדות במצרים, הקשיים והנסים הגדולים נועדו בשביל בני ישראל, כדי שיתחזקו באמונה, שיצמחו ושיגיעו לדרגות גבוהות של עבודת השם.

כל החוויות שלנו בחיים נועדו כדי לקדם אותנו. כל מפגש, כל שיחה, כל מעשה וכל מחשבה, כולם באים כדי לתת לנו שיעורים באמונה כך שנוכל להתחזק, להתעלות ולהתקרב להשם יתברך מתוכם. פרעה קיבל 10 מכות כדי שבני ישראל יעברו סדרת חינוך ויראו את שליטת השם יתברך בעולם. ים סוף לא נקרע כדי שבני ישראל יצליחו לברוח מהמצרים (שהרי השם יתברך יכל להכניס בלב המצרים כלל לא לרדוף אחרי בני ישראל), אלא שהוא נקרע כדי שבני ישראל יתחזקו באמונה ויספרו על כך לדורות הבאים.

מתוך ההרגלים שלנו, אנו מנסים תמיד להילחם, לנצח, לכבוש, להצליח, להשיג ולבטא את הכוח שלנו בכל צורה אפשרית. אך אם נתבונן בדברים, נוכל לראות שאנו נלחמים לחינם, שהרי השם יתברך הוא זה שנלחם. כל מה שאנו צריכים לעשות הוא להתבונן בדברים המתרחשים בחיינו, להבין, להפיק לקחים ולהתחזק מתוך הדברים באמונה גדולה.

כל החוויות שאנו עוברים בחיינו הם לא יותר משיעורים שמעצבים את פנימיותנו. אמנם קשה לחשוב על הדברים כאשר אנו נמצאים בתוכם ולכן בזמן העבדות במצרים אף אחד כמעט מבני ישראל לא הצליח להאמין שהשם יתברך יגאל אותם. הם היו עסוקים מדי בחומר ובלבנים מכדי לחשוב על הדברים. הם היו עסוקים בעבודה קשה מכדי להבין שיש משהו הרבה יותר עמוק מעבר לכל זה. גם אנחנו שקועים בעבדות שלנו של חיי החומר, הקשיים, הניסיונות והתאוות השונות, אבל אם נצליח להתבונן מעבר לכל זה, נוכל לגלות את השם יתברך שמפעיל את כל הפרטים האלו בחיינו, כמו תיאטרון בובות שמקיף אותנו ונועד כדי לתת לנו איזשהו מוסר השכל ולקח שנוכל לקחת לחיינו.

חז"ל מספרים שרק חמישית מבני ישראל זכו לצאת ממצרים וכל השאר לא האמינו מספיק. צריך לשאול איך אפשר לא להאמין אחרי שרואים בעיניים את מכות מצרים ואת ההשגחה הפרטית המופלאה? אלא שכל המופתים רק עוזרים לנו להבין שיש כאן משהו מעבר, אבל את המסע האמתי לגילוי האמת כל יהודי צריך לעשות עם עצמו. אדם יכול לראות את הנסים הגדולים ביותר, אבל אם אין לו את הכלים המתאימים, הוא אמנם יתלהב ויספר לאחרים על הנסים, אבל ישאיר את הכל בתור צירוף מקרים מדהים או בתור נס לא מחייב שיאפשר לו להמשיך לחיות את חייו כרגיל. כי אי אפשר לעבור שינוי ביום אחד. רק לאחר שעוברים את הקשיים ומוסרים את הנפש אפשר להגיע לדרגת אמונה מתאימה. רק לאחר שבני ישראל עברו את כל מה שעברו הם הצליחו לצאת מהטומאה של מצרים ולזכות להגיע לקבלת התורה.

כל אדם עובר בכל רגע בחייו יציאת מצרים פרטית משלו. יש לו את הדברים שמגבילים אותו ויש לו את התפיסה המסוימת וההרגלים המסוימים שמקבעים אותו באותו מקום בו הוא נמצא מבלי יכולת לזוז משם. אבל מתוך החלטה נחושה, עקשנות והתמדה, אפשר להתקדם המון ולהגיע למקומות טובים הרבה יותר.

שם יתברך יזכה אותנו להתגבר ולעבור את הקשיים בחיינו ולהצליח להגיע מתוך שמחה ואמונה אל המטרה. נזכה לראות את החוטים שמאחורי הקלעים ואולי אפילו להרגיש את מי שמפעיל ומושך בהם. כשם שנגאלו אבותינו במצרים, כך בע"ה ניגאל גם אנחנו בקרוב ממש.

לע"נ: הרב שמואל בן יוסף צבי הלוי וואזנר זצ"ל, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, הרב בנימין בן איטה ביילא ע"ה, חביב בן שוקרולה ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה, זאב בן יעקב דב ע"ה, שושנה מלכה בת אלטר יעקב ע"ה, רחל בלימא בת ר' משה ע"ה.  לרפוא"ש  בתושח"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, בלה בת יוכבד, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, הדסה (לבונה) בת שירה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, ג'קלין בת אסתר, רבקה שיינדל בת ריטה יכט,  שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. אהרן בן שרה רשה. זמירה נחמה בת אסתר, כוכבה בת אירן אילנה, יונתן בן אורה נדרה, נאור שליו בן רות, אלישבע (איתיאל) בת דפנה, וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק:  מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. יפית מרים בת חנה. עוברות עמך ישראל: אסתר ברכה (שירלי) בת חנה אביחיל. זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, יעל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, עדנה בת שרה חיותה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. רחל בת יעל, בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין.