רגע היסטורי: ספינת אגוז

ספינת אגוז הייתה הסמל הידוע של הבריחה של יהודי מרוקו ממרוקו ועלייתם בחשאי לישראל. היא הפכה להיות סמל לא בשל 12 הפעמים שבאמצעותה הועלו יהודים לארץ ישראל ממרוקו, אלא בשל הטרגדיה העצומה – טביעתה בכ"ג בטבת תשכ"א, 10 בינואר 1961 למניינם.

מרוקו נאבקה ארוכות על עצמאותה מצרפת. בשנת 1956 למניינם היא זכתה לעצמאות וכעבור זמן קצר אסרה על עליית יהודים משטחה לישראל, וזאת למרות היחס העוין כלפי יהודי המדינה בעקבות הסכסוך הישראלי-ערבי. בשנים 1956-1961 נערכה העלייה ממרוקו באופן חשאי והיהודים עזבו את בתיהם, כדי לעלות על ספינות ליעדים שונים באירופה ומשם לישראל. כך הועלו לישראל, בחסות המחתרת היהודית במרוקו, כ-30 אלף יהודים, אשר ברחו ממרוקו והשאירו מאחוריהם הכול.

בפעם ה-13 עשתה הספינה את דרכה ממרוקו, העלתה 44 עולים לקרבה ויצאה מתחומי מרוקו לגיברלטר ומשם המשיכו העולים לישראל. אלא שהפעם הזו נסתיימה באסון והספינה לא הגיעה עד לגיברלטר. הספינה טבעה ואיתה 44 עולים, אלחוטן ישראלי ואיש המוסד חיים צרפתי. היחידים ששרדו היו שלושה מאנשי הצוות הספרדים. 22 גופות נמצאו בהמשך ונקברו במרוקו.

אסון זה היה הזרז להשגת הסדר ליציאת יהודים ממרוקו בתנאים מסוימים וממשלת ישראל שילמה כופר על כל יהודי שעזב את מרוקו במסלול נסיעה שאינו ישיר לישראל. עד 1964 יצאו ממרוקו 80 אלף יהודים במבצע שכונה 'מבצע יכין' ורובם הגדול הגיעו לישראל.

ב-1992 היחסים בין ישראל למרוקו התחממו והמלך חסן השני הסכים להעלאת עצמות הנספים. בטקס ממלכתי שנערך בהר הרצל הובאו לקבורה 22 הנספים, כשהם זוכים לכבוד בספרי ההיסטוריה כמו המעפילים בתקופת שלפני הקמת המדינה.