הרב אליהו פורטנויחומש שמות מתחיל בפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". לכאורה יש לתמוה תמיהה גדולה: בתחילת פרשת משפטים, כותב רש"י על המילים "ואלה המשפטים" – "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים", והיינו שאם כתוב "ואלה" עם ו' החיבור, זה מקשר את הפסוק או הפרשה לעניין הקודם. א"כ צריך להבין, מדוע רש"י עצמו שביאר בפרשת משפטים את ההקשר לפרשה שלפני, לא ביאר כאן במה מתחבר פסוק זה לסוף הפרשה הקודמת, אלא רק כתב שהקב"ה מראה את חיבתו בכך שמונה את בניו בחייהם ובמותם. ובאמת שיש להבין מהו ו' החיבור שבתחילת פרשתנו.
האבן עזרא עומד על כך, וכותב, שכיון שבסוף פרשת ויחי כתוב "וירא יוסף לאפרים בני שילשים", לכן הזכיר כאן שכשאחיו ירדו למצרים הם היו מעט ולבסוף "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד".
הרמב"ן גם נוגע בנקודה זו, ומביא את דברי האבן עזרא, וכותב על כך שאינו נכון, ואינו מפרש מדוע, וכן מביא את דברי רש"י וכותב שאלו דברי אגדה והם דברים של אמת, אבל הקשר שבין הפסוקים עם ו' החיבור הוא כמו שפירש בעצמו. וכך הוא מפרש: בפרשת ויגש, כשיעקב אבינו יורד למצרים עם משפחתו – ששם מתחיל עניין הגלות, כתוב בפסוק [בראשית מ"ו, ח'] "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אומר הרמב"ן שהפסוק כאן בתחילת ספר שמות ממשיך את אותו עניין של הפסוק בפרשת ויגש. ומוסיף הרמב"ן, שלמרות שזה שני ספרים שונים, אבל הסיפור מחבר ביניהם, וכמו שמצינו שספר עזרא ממשיך ומתחבר עם דברי הימים למרות שזה שני ספרים שונים.
ואולי אפשר לומר, שזו גם כוונתו של רש"י שכתב "אף על פי שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן וכו'", שבאמת יש חיבור בין החומשים והפרשיות, שבחייהן של השבטים הקב"ה מנה אותם, וזה היה בפרשת ויגש, וכן כעת במיתתם מונה אותם, וזה כדברי הרמב"ן שהקשר בין הפרשיות הוא במניין של בני ישראל, והסיבה שרש"י לא ביאר זאת כמו שביאר בפרשת משפטים, יש לומר שמכיוון שזה לא המשך ישיר לפרשת ויחי, אלא רק מאמצע פרשת ויגש, לא רצה רש"י לכתוב "מוסיף על הראשונים" כמו שכתב בפרשת משפטים, אלא רש"י כתב זאת בצורה שמראה לנו על כך שהקב"ה מגלה את חיבתו לעם ישראל, וזה נקודת האור כבר בתחילת הגלות, שעלינו לדעת שגם כשצרות מתרגשות עלינו, עדיין אנחנו חביבים על הקב"ה.