הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
לאחר שקברו השבטים את יעקב, כותבת התורה (פרק נ פס' יד) "וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העֹלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו", וכבר עמד ה"צפנת פענח" (לגאון הרוגוצ'ובר) על כפילות הלשון "לקבור" – "אחרי קוברו".
ובתרגום יונתן בן עוזיאל (שם) מבואר, שעשיו עיכב את קבורת יעקב בטענה שהוא היורש לחלקה שנשארה במערת המכפלה. ואז נפתלי רץ להביא את השטר מכר שעשיו מכרו ליעקב, וכאשר זה לא הועיל, חושים בן דן נטל סייף והוריד את ראשו של עשיו שנתגלגל לחיקו של יצחק וכך נקבר (וכעין זה בסוטה יג, א). ויש להעיר דמבואר במדרש (והובא ברש"י פס' ה) שיעקב עשה כְּרי מכל רכושו ובזה קנה מעשיו את חלקו במערת המכפלה, וא"כ מה היה הדין ודברים בין עשיו לאחים, שהרי אילו היה טוען דברים חסרי כל יסוד, מלבד שלא מסתבר שהיה מכחיש דברים ברורים, כמו כן לא היו האחים משגיחים בו, ועוד תמוה היאך נתגלגל ראשו של עשיו לחיקו של יצחק, שהיה קבור מתחת לאדמה.
והנראה בזה, דמבואר בירושלמי (תענית ד, ב) ש"אבות דרך הסֵב הן קבורין" כלומר, שסדר קבורת האבות הינו כסדר שיושבים שלשה אנשים שבאים לסעוד יחדו, וסדר זה מבואר בגמ' (ברכות מו, ב) שהחשוב יושב באמצע, והשני לו מימינו, והשלישי, משמאלו. וכמבואר (מועד קטן כה, א) שר' חייא נקבר באמצע ויהודה בנו הגדול נקבר לימינו וחזקיה בנו הצעיר לשמאלו. אמנם כל זה כאשר יודעים אנו מתחילה ששלשתם עתידים להקבר שם, אך ללא ידיעה זו, כאשר באים לקבור את הבן הבכור קוברים אותו משמאל לאביו, וכמבואר (ברכות שם) שבשניים הבאים להסב יושב השני משמאלו של ראשון וכמבואר (עירובין נד, ב) שאהרן כשבא ללמוד אצל משה, נתיישב לשמאלו של משה, אלא במקרה זה שקברו את הבכור משמאל לאביו כאשר נפטר הבן הצעיר ובאים לקוברו, אזי מוציאים את הבן הבכור משמאל האב לצד ימינו, ואת הצעיר קוברים משמאל האב וכמבואר (עירובין שם) שכשבאו בני אהרן ללמוד אצל משה, עבר אהרן לצד ימינו של משה, ובניו ישבו לשמאלו של משה.
וחידש הצפנת פענח, שמתחילה קבר יעקב את יצחק משמאלו של אברהם לפי שלא היה בטוח שיקבר אף הוא במערת המכפלה, ולכך הוצרך להשביע את יוסף, ואף יוסף לא נשבע שבועה גמורה אלא "מצד עצמי אעשה כדבריך בכל כחי" (ספורנו), ואכן פרעה ניסה למנוע את יציאת יעקב ממצרים, רק מכח שבועת יוסף הסכים לכך (רש"י נ, ו) וכן חשש יעקב שיוסף לא יחפוץ לקברו במערת המכפלה כשם שלא קבר את אמו (רש"י מח, ז) וכשעתה באו לקבור את יעקב הוציאו את יצחק משמאלו של אברהם והעבירוהו לימינו, ובקבר זה של יצחק נקבר יעקב משמאלו של אברהם.
ובכך מתיישב כל אשר הערנו, דמתבאר הכפילות "לקבור" "אחרי קוברו" שהכוונה לקבור את יעקב אחר שקברו את יצחק אביו (צפנת פענח), ומתבארת טענתו של עשיו, שטען שלא מכר ליעקב אלא את החלקה הפנויה במערת המכפלה, אך עתה שבאים לקבור את יעקב בקבר יצחק ממש, טען עשיו שקבר זה לא מכר, ועליו לקבלו מכח בכורתו, וכשעדיין יצחק היה מונח על פני האדמה, הוריד חושים את ראשו של עשיו שנתגלגל לחיקו של יצחק, וכך קברוהו מימינו של אברהם.
ובזה התבארו דברי יעקב (נ, ה) "הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען", ופשוטו של מקרא שיעקב חפר את קברו שלו, וקשה שהלא בניו הם שחפרו את קברו, ולפי המתבאר מיושב היטב, שיעקב כרה את קברו של יצחק אביו, וכעת שהוציאו את יצחק מקברו וקברו במקומו את יעקב, נמצא שאכן נקבר יעקב בקבר שהוא עצמו כרה.