טובה שטייןלאחר שיוסף מזדהה בפני אחיו, הוא שולח אותם להביא את אביו ואת כל משפחתו המורחבת ולרדת למצרים. אלא ששום דבר לא נעשה בפזיזות. יעקב שולח את יהודה לפניו ״להורות לפניו גושנה״ (בראשית מו׳, פסוק כח׳). יעקב יודע שמצרים זה שיא הטומאה. לכן הוא דואג שיהודה ידאג קודם כל לטהר את השטח מעבודה זרה ושאר טומאות ולהקים בתי מדרש כך שכאשר כולם יירדו למצרים, הם יוכלו למצוא מקום טהור ומוכן כבר ללימוד תורה.
לאחר מכן יוסף בוחר מבין אחיו את הפחות גיבורים, כפי שאומרת התורה ״ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים״. הוא מדריך אותם לומר לפרעה שהם רועי צאן ושזוהי המלאכה היחידה שהם מכירים, כיוון שתועבת מצרים כל רועי צאן. הוא מבליט דווקא את הצדדים שפרעה לא אוהב כדי שפרעה ירצה להרחיק אותם ממנו לארץ גושן כך שלא יהיו קרובים אליו. הם מנסים לעשות הכל כדי לא למצוא חן בעיני פרעה כך שלא ייקח אותם להיות שרים או בעלי תפקיד במצרים, אלא שיניח להם לחיות בפשטות שלהם לבדם.
לכאורה, היינו מצפים שהם ירצו להתקדם, להיות בעלי תפקיד ולמצוא חן בעיני פרעה כדי לקבל מעמד מכובד. כל אדם שיש לו הזדמנות להגיע לעושר, הצלחה ומעמד מכובד, הוא יעשה הכל כדי לנצל את ההזדמנות. אבל כאן בני ישראל פועלים בכיוון ההפוך, הם מנסים להתרחק כמה שאפשר מפרעה ומבית המלוכה כך שהם יוכלו לתפוס את הפינה השקטה שלהם וללמוד תורה בלי הפרעות.
צריך לדעת שיעקב ובניו ידעו היטב מה הדבר הנכון לעשות. כי רק בצורה כזו אפשר לשמור על הזהות היהודית. זה אמנם נראה מפתה להיות עשירים ומצליחים, אבל זו הדרך הישירה להגיע לעומק התחתית. זו הדרך להשחית את המידות ולהידבק במידותיהם של פרעה והמצרים. כאשר חיים בתוך אוכלוסיה מסוימת, אז ודאי שהופכים למושפעים ממנה. על אחת כמה וכמה כאשר מקבלים מעמד מכובד בתוך אותה אוכלוסיה, שאז עלולים לשכוח מי אנחנו בכלל.
כל אדם מוקף בסביבה מסוימת, בין אם הוא רוצה בכך או לא, ובין אם הוא בוחר את הסביבה או שהזדמן לשם באופן אקראי. כל אדם מושפע מאותה הסביבה בה הוא חי והופך להיות דומה לה במובנים מסוימים. לכן אין שום סיבה להתפלא שאם שולחים ילד לבית ספר ממלכתי ששם כל חבריו מחללים שבת ח״ו, אז גם הוא לא ישמח לקיים מצוות וללכת בדרך התורה. אין שום סיבה להתפלא שאם אצל כולם מסביב ישנם עבירות חמורות שכולם חושבים שנעשו היתר, אז גם אצל האדם שנמצא שם העבירות לא ייראו כל כך חמורות.
אנשים רבים חושבים שאין משהו כל כך מזיק והרסני בסביבה. לכן הם מרשים לעצמם להיות בסביבה של אנשים שאינם שומרי מצוות, לעבוד במקום בעייתי, להיות מוקפים בחברים שלועגים לתורה ולנסות לשמור תורה ומצוות בתוך סביבה שמגדירה את עצמה כ״חילונית״. אלא שהם לא שמים לב להשפעה הגדולה, לשינוי המהותי שחל בהם ולהתדרדרות העקבית בעבודת השם שלהם.
כאשר מחפשים מקום לגור בו, הדבר הראשון שיהודי שומר תורה ומצוות צריך לבדוק זה שיש בסביבה שלו בית מדרש, בית כנסת, מקווה, תלמודי תורה, אנשים שומרי תורה וכו׳. קודם כל צריך לבדוק שאפשר לשמור על הרוחניות שלנו ואפילו להתקדם למקומות טובים יותר. כי זה מה שבאמת חשוב. משרה טובה, משכורת שמנה ותפקיד מוצלח לא יהפכו לנו את החיים לטובים יותר. כדי לשמור על הנפש שלנו אנו מוכרחים להשקיע בפנימיות. כאשר יש חיבור רוחני להשם יתברך, אז יש הכל ולא חסר שום דבר.
כאשר בני ישראל ירדו למצרים, הדברים הראשונים שהם דאגו להם זה לנקות את המקום מעבודה זרה ולהקים בתי מדרשות ללימוד תורה. כי אי אפשר להוריד את הילדים הקטנים למקום טומאה שכזה ואי אפשר להגיע למצרים מבלי שיהיה מקום מוכן כבר ללימוד תורה. לאחר מכן הם דאגו לבודד את עצמם כדי להתרחק מפרעה ומהמצרים כדי לשמור על הזהות היהודית שלהם. כי אחרת זה קשה מאוד לא להיטמע שם ולהתבולל חס ושלום בין המצרים.
לאחר ימי החנוכה מגיעים לפרשת ויגש. כי כל המהות של ימי החנוכה זה השמירה על הזהות היהודית שהיוונים רצו להשמיד. לשמור על הרוחניות שלנו שהיוונים רצו להפוך לתרבות של חומר. לשמור על המהות שלנו ועל האור הגדול שיש לנו מבלי להתערבב עם היוונים. כמו שמן זית שצף למעלה ולא מתערבב עם משקים אחרים.
לאחר העוצמות הגדולות של חנוכה, פרשת ויגש מסבירה לנו כיצד לשמור על העוצמות האלו כדי לא להפוך חס ושלום למתיוונים. כיצד להישאר יהודים אמתיים מבלי להישאב ל׳תרבות׳ היוונית שמצויה בכל פינה מסביבנו. איך לא להסתנוור ממופעי בידור, כדורגל, סמארטפונים, טלוויזיה ושלל דברים שסוחטים מאיתנו כל טיפת יהדות ותורה. לשמור על תורה ומצוות למרות שכולם לועגים מסביב ולמרות שכולם סוגדים לתרבות החומר הריקנית. להישאר יהודים פשוטים ומלאים באמונה למרות שנראה שהעושר וההצלחה נמצאים בחומר.
האחים של יוסף יכלו בקלות להגיע לשיא ההצלחה. היו להם את הקשרים הנכונים ואת כל הכישורים המתאימים לכך. הם יכלו לקבל משרות טובות, הצלחה גדולה וכל מה שאפשר לחלום עליו. אבל כולם ידעו שזה שקר. לכן הם עשו הכל כדי לא למצוא חן בעיני פרעה כך שיניח להם לנפשם לחיות חיים פשוטים ומלאים. חיים של אמונה, של אמת ושל תורה. של פנימיות ולא של חיצוניות. של עוצמות רוחניות ולא של תאוות ריקניות. של רוח ולא של חומר.
"ואת יהודה שלח לפניו" – מצטט הרב צ'ולק שליט"א מתוך הספר "ברכת דוד", סיפור על "כוחה של ישיבה". "לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי בבריה"מ, נפל "מסך הברזל", ונפתחו השערים. הגאון ר' משה סולובייצ'יק מציריך ייסד במוסקבה ישיבה מיוחדת עבור בני המקום. אל הישיבה, "תורת חיים" שמה, נוהרים צעירים יהודים רבים מערי רוסיה, שנפשם חשקה בתורה. אחד הבחורים בא לישיבת "תורת חיים" כשהוא מצוייד ברצון אמיתי ובשאיפות גדולות. למרות זאת, כל מאמציו עלו בתוהו והוא לא הצליח להתקדם. כשנוכחו מנהלי הישיבה כי הבחור הגיע למיצוי יכולותיו והפירות – אפסיים, דנו בשאלה אם יש טעם שימשיך בלימודיו בישיבה. לבסוף החליטו מנהלי הישיבה לשוחח איתו ישירות. כששמע הבחור כי עומדת על הפרק שאלת המשך לימודיו בישיבה, הוא פרץ בבכי סוער. לאחר שנרגע התחנן על נפשו: "אנא, השאירו אותי בישיבה. כל משאת נפשי היא להסתופף בבית ה', להיות דבוק בתורה ובלומדי התורה!, ואז הוסיף ואמר: " ברצוני לספר לכם מעט על עברי, ואז תבינו היטב את אשר מתחולל בנפשי. "וכה סיפר הבחור: "בתקופות הקשות של השלטון הקומוניסטי בבריה"מ היו החיים מלווים בפחד נורא. אימת המשטרה החשאית – הקג"ב – היתה מוטלת על אזרחי המדינה. "פעם אחת ישבתי במסעדה ולגמתי קפה לתומי. לפתע נעצרו בפתחה שלש ניידות של הקג"ב ומתוכן יצאו כמה וכמה שוטרים. בתוך דקות נעצרו כל יושבי המסעדה, ואני בתוכם, והוכנסנו לתוך הניידות. הובלנו לבית המעצר ושם שהיתי בחברת אסירים נוספים, חלק מהם פושעים ועבריינים פליליים. במשך זמן רב הופעלו כנגדי שיטות חקירה קשות ואכזריות בניסיון להוציא ממני מה הייתה סיבת שהייתי במסעדה באותה עת. אך אני בשלי: 'אני עצמי לא עשיתי כל רע ואין לי שום מושג מה היו מעשיהם של האחרים'. כעבור כמה חודשים שוחררתי לחופשי בחסדי שמים, אולם הטראומה מהתקופה ההיא מלווה אותי עד עצם היום הזה". "לימים התבררה לי סיבת המעצר. באותה מסעדה ישבו שלושה אנשים, שוחחו ביניהם, ותוך כדי שיחתם השמיעו אמירות חתרניות נגד השלטון. היה שם מי שהאזין להם, והוא דאג להזעיק את אנשי הקג"ב אולם הללו לא הסתפקו במעצרם של השלושה, אלא הם עצרו את כל יושבי המסעדה. ומדוע? פשוט מאד: לדידם, כל מי ששהה בסביבתה הקרובה של אותה קבוצה של מתנגדי המשטר, גם אם השהייה הייתה באקראי, בוודאי יש לו איזה שהוא קשר אליהם, ויש לעצור ולחקור אותו," ראשי הישיבה האזינו בקשב רב לסיפורו של הבחור, אך התקשו להבין מה הוא קשור לעניין שלשמו נועדו עמו. המשיך הבחור ואמר: "יבוא יום ועם ישראל יזכה לגאולה, ויתקיים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה" ו'מי יזכה למקום של כבוד'? מי שהשכיל למלא עצמו בתורה, מי דבק בה. גם אני ארצה להיות אחד מאלו, אבל השומר בכניסה יעצור אותי ולא ייתן לי להיכנס. הוא יערוך לי 'מבחן כניסה'… יבחן אותי על סוגיה אחת – ופי ייאלם. מנין לי לדעת אם לא למדתי?! "ואז, רגע לפני שיסלק אותי מן המקום, אני אומר לו: 'הלא יודע אתה כי בעבר נכלאתי בכלא הסובייטי ובמה האשימו אותי? שישבתי בסביבה של מתנגדי השלטון. זה היה כל פשעי וחטאתי! אני –למשך כמה חודשים עצמי לא עשיתי שום מעשה שנגד את החוק, אבל עצם הישיבה שלי בסביבתם של מתנגדי השלטון כבר חיברה אותי אליהם!" ואז הוסיף: "ואטען לממונה בישיבה-של-מעלה: 'אמנם אני עצמי לא זכיתי ללמוד תורה, אבל לפחות ועצם ההסתופפות בחברתם כבר חיברה אותי אליהם, יש לי זיקה אליהם –ישבתי בסביבתם של לומדי תורה וקשר עימהם!' מה שהיה נכון בענייני השלטונות הסובייטים, מן הדין שיהיה נכון גם כאן'"! הבחור סיים את דבריו, ולאחריהם, כמובן, איש לא העלה עוד את האפשרות שהוא לא יהיה חלק בלתי נפרד מהישיבה".
השם יתברך יזכה אותנו להתחבר לסביבה הנכונה, להתרחק מהתרבות ההרסנית והריקה ולהתמלא בפנימיות באמונה שלמה.
לע"נ: הרב שמואל בן יוסף צבי הלוי וואזנר זצ"ל, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, חביב בן שוקרולה ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה, זאב בן יעקב דב ע"ה, שושנה מלכה בת אלטר יעקב ע"ה. לרפוא"ש בתושח"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרב בנימין בן איטה ביילא, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, בלה בת יוכבד, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, הדסה (לבונה) בת שירה, רחל בלימא בת מאיה מליה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, ג'קלין בת אסתר, רבקה שיינדל בת ריטה יכט, שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. מתוקה נעמי בת יהודית. אהרן בן שרה רשה. זמירה נחמה בת אסתר, כוכבה בת אירן אילנה, יונתן בן אורה נדרה, נאור שליו בן רות, אלישבע (איתיאל) בת דפנה, אליה חנה בת רחל, וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק: מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. יפית מרים בת חנה. עוברות עמך ישראל: אסתר ברכה (שירלי) בת חנה אביחיל. זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, יעל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, עדנה בת שרה חיותה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. רחל בת יעל, בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין.