אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
ארבע-עשרה עדויות שקריות נתגלו בשבועיים האחרונים ע"י חוקרים צבאיים, אזרחים מן השורה וארגון "אם תרצו". כל העדויות הללו פורסמו ע"י ארגון "שוברים שתיקה" אשר טוען כי מדובר באוסף גדול של חיילים וקצינים שהחליטו "לשבור שתיקה" ולספר על מה ש"עושה צה"ל בשטחים". כך מצאנו עדויות מופרכות על יריות עם מכונות ירייה, השתלטות על דירות כדי לראות כדורגל ועוד.
ביקורת היא דבר חיובי מאוד וחשוב מאוד בדמוקרטיה. אין ספק שביקורת יוצרת מצב בו הגוף השלטוני או הארגון המבוקר פועל בצורה טובה יותר ומאורגנת יותר, מוסרית יותר. אולם כאן לא מדובר בביקורת על צה"ל. מדובר פה בעלילות דם על חיילי צה"ל והדבר הזה מסכן את חייהם של החיילים, כיוון שמערכת המשפט הצבאית נכנסת לסטרס של "תפיסת פושעים" שהם בכלל לא פושעים, ואז משנים את ה"קוד האתי" של צה"ל, עד שבצוק איתן האיחוד האירופאי אמרו שהקוד הצה"לי כל-כך מחמיר עד שהוא מקשה עליהם.
ביקורת לא נעשית בהסוואה מאחורי אנונימיות, אלא היא נעשית עם נתונים שמאפשרים בדיקה של הביקורת. אם אני לא מאפשר ביקורת על הביקורת או יכולת מחקר על הביקורת שניתנה – אני מאבד את אפקט הביקורת. למשל – דוח מבקר המדינה מבקר התנהלות של מוסדות במדינה, אבל הוא מאפשר לאנשים חיצוניים לבדוק את הביקורת ולמעשה "לבקר את הביקורת". שוברים שתיקה – באופן מכוון לא מאפשרים זאת. הם טוענים כי החיילים שמעידים "חוששים" לחייהם. כאילו שאנו חיים במדינה דיקטטורית. בינתיים, אגב, מי שמסכן את חייו בעקבות הדוחות המופרכים האלה הם חיילי צה"ל.