פרק ב: תנועת השבתאות

הפרעות נגד היהודים בשנים 1648-1660 הובילו כאמור לרציחתם של למעלה מחצי מיליון, ולהשמדה של יותר מ-300 קהילות יהודיות קטנות וגדולות. אבל בנוסף לכך הפרעות הובילו לבעיות נוספות כמו בעיות כלכליות – עוני חריף שרר בקרב היהודים בשל העובדה שיהודים רבים עזבו את העבודה שלהם בעקבות הפרעות. חלק מהם לא הורשו לחזור, וחלק מהם בחרו לנסות ולשקם את חייהם. גם הקהילות עצמן היו עניות מאוד ולא הייתה אפשרות סעד לנזקקים הרבים.

בעיה נוספת הייתה הקיטוב החברתי. פולין כולה הייתה פצועה והרוסה בעקבות המרד האוקראיני. יהודים ברי מזל לקחו חלק בשיקום המדינה וצברו עושר רב, התקרבו אל השלטון ושיתפו איתו פעולה בניצול המעמד הנמוך. הקיטוב הכלכלי הוביל למשבר חברתי כיוון שבשל ההיחלשות הכלכלית גם הסמכויות שלה הלכו ונפגעו. יהודים עשירים השתלטו על הנהגת הקהילות והפכו אותה למושחתת, חסרת לגיטימציה וחסרת אמון מצד העם. עם הזמן ועד ארבע ארצות פשוט לא יכול היה לתפקד ולמעשה היה גוף חסר פעילות ומשותק עד שסיים את תפקידו ב-1764.

משבר נוסף היה רוחני – תלמידי חכמים עזבו את הקהילות המוכות ועברו למערב. במצב זה החל זלזול בתלמידי החכמים הסגורים בעולם ההלכה, ובכך החלה גם פגיעה בקדושת התורה. אנשים היו עסוקים בשרידה, ומבחינה רוחנית הלכו והידרדרו.

המשבר הכלכלי, החברתי והרוחני הוביל למצב רוח כללי קשה מאוד בקרב היהודים, רבים מהם התייאשו והתקשו להאמין שתגיע ישועה. במקום הזה הופיע שבתאי צבי, שבחסותו של נתן העזתי שנחשב לתלמיד חכם עצום, מקובל ובעל דרגת של רוח הקודש – החל לבסס את התובנה שהוא המשיח והגאולה מגיעה. סימנים לכך הם הביאו למשביר, והציבור הלך ונסחף אחר דמותו של שבתאי צבי ואחר הכריזמה של נתן העזתי שהוגדר 'נביא'.

תחילתה של השבתאות בארץ ישראל, כאן החל לסחוף אחריו את ההמונים באמצע המאה ה-17. למרות שרבני ירושלים התנגדו לו רבות, הוא הצליח לסחוף כמה וכמה מהאנשים הבולטים בארץ ישראל, המשיך לאיזמיר שם התקבל כמלך ישראל, השתלט על הקהילה היהודית, הדיח את מתנגדיו והצליח לסחוף את ההמון. עד מהרה ברחבי העולם הגדירו אותו למלך המשיח, ורבים מתלמידי החכמים הלכו שבי אחריו, לרבות שלום שבזי[1] שכתב לו שירי הלל בתימן (לאחר מכן חזר בו). היו אנשים בכל רחבי אירופה שמכרו את כל רכושם כדי לעלות לארץ ישראל.

נתן וצבי ביטלו מצוות רבות, חלקן מחויבות בכרת, בטענה כי הן רלוונטיות לגלות, ועתה כשהגיעה הגאולה – הן אינן רלוונטיות. בשנת 1666 הגיע צבי לקושטא להיפגש עם השולטן (המנהיג הטורקי) כדי שזה יקבל את משיחותו. עם הגעתו הוא נאסר והושלך למאסר. באלול הובהר לו ע"י מועצת השולטן שעליו לבחור בין התאסלמות או הוצאה להורג. הוא בחר להתאסלם.

התאסלמותו של צבי הכתה בהלם ובתדהמה את ציבור מאמיניו. מרביתם זנחו את האמונה שהוא המשיח, דבר שהוביל למשבר אמוני גדול מאוד. אחרים המשיכו להאמין שהוא המשיח ואף התאסלמו בעקבותיו. הוא מת ביום כיפור בשנת תל"ז (1676), ואף מותו נחשב ע"י חסידיו למיוחד במינו.

לאחר מותו של צבי הופקו לקחים וועד ארבע ארצות הטיל איסור ללמוד קבלה ומיסטיקה קודם לגיל 40. גם לאחר איסורים אלו נחשדו רבנים בשבתאות. רבי יעקב עמדין האשים את רבי יונתן אייבשיץ מחשובי רבני גרמניא בשבתאות, שטען שהרב אייבשיץ מחלק קמעות לרפואה עם רמזים שבתאיים. הרב משה חגיז מירושלים ניהל מלחמה קשה כנגד הרמח"ל שהאשים אותו בנבואת שקר ושבתאות.

[1] רבי שלום שבזי היה מגדולי ומחשובי הרבנים בתימן. הוא היה משורר ותלמיד חכם אשר הנהיג את הציבור היהודי בתימן במאות 17 ותחילת ה-18. זכה לאריכות ימים ונפטר בן 99

פרק א: פרעות תח תט