פרק א: פרעות תח תט

האנטישמיות, שנאת ישראל, הייתה קיימת מאז ומעולם. עוד מתקופת אברהם אבינו ועד לימינו אנו. פעמים לבשה האנטישמיות צורה חייתית, ופעמים לבשה צורה אנושית ואפילו אקדמית ומשכילה. התוצאות באנטישמיות מכל צורה שהיא היו בסופו של דבר – פגיעה ביהודים מבחינה משפטית, כלכלית, פיזית או בכל האופנים יחד. בפרק ה' נרחיב על נושא האנטישמיות לסוגיה.
גזירות ת"ח-ת"ט הן למעשה שרשרת אירועים נוראית וטרגית המגלה את שנאת ישראל בדורות האחרונים בצורה הקשה ביותר. היסטוריונים רבים משווים את הפרעות הללו לאירועי השואה[1]. השוואה זו נכונה בחלקה, אם מתייחסים לממדי האסון ולחורבן שיצר. שני אירועים אלו – פרעות תח-תט והשואה הובילו לחורבן גמור על יהדות אירופה ועל עולם התורה הזוהר בה. במשך כמאה וחמישים שנה לפני פרעות תח-תט העולם היהודי בפולין פרח והיה לאחד המרכזים החשובים במרכז היבשת. מכאן ואילך, פרק של מכאוב יחל בין היהודים לפולנים אשר עד לפרעות אלו יחסי השכנות איתם היו טובים. מכאן ואילך, יחסי השכנות יהיו רצופים בעוינות ואיבה.

האוקראינים מחפשים שעת כושר

פולין שלטה על אוקראינה במשך שנים תוך כדי שהיא מנצלת את האיכרים האוקראינים, דורשת מסים גבוהים ומתעלמת מצורכיהם של האוקראינים ומשעבדת את האוקראינים בעריצות קשה. האוקראינים, באופן טבעי היו ממורמים וחיפשו "שעת כושר" לפעול כנגד השלטון הפולני. ב-1648 (ה'ת"ח) מת המלך ולדיסלב ובנוסף לכך פולין סיימה את "מלחמת שלושים השנה" לאחר שהקיזה בה דם רב והיא מדולדלת כוחות צבאיים. תקופת ביניים בין שליטה של מלך אחד למשנהו, היא תקופה בעייתית כאשר אין מנהיג. בתקופה זו המדינה למעשה לא נוהלה, האצילים לקחו לעצמם סמכויות שלא ניתנו להם.

בוגדן חמילנסקי היה מנהיג ומצביא אוקראיני שסחף אחריו את ההמונים. הוא היה אדם כוחני, שהלהיט את האיכרים הפשוטים שהיו מלאי שנאה לפולנים. דמותו של חמילנסקי[2] היא בהחלט אחד הגורמים העיקריים לפרוץ המרד האוקראיני נגד הפולנים, והוא עמד בראש המרד. חמילנסקי היה בן למשפחה של קוזקים[3] והיה נתין לאציל פולני. בתחילת 1648 הוא נשלח לכלא, אך נמלט תוך זמן קצר. הוא הגיע ישירות לזרועותיהם הפתוחות של הקוזקים והחל לארגן מרד נגד פולין, דבר שתאם לאופיים האכזרי.

המרד הופך לפרעות ביהודים

האוקראינים לא צריכים למצוא סיבות מיוחדות להכות ביהודים. שנאתם ליהודים טבועה ומשורשת בתוכם. בכל הזדמנות שרק יכלו – הם פגעו ביהודים, ותמיד כרכו את מלחמתם לעצמאות בפגיעה ביהודים. עם זאת היו לאוקראינים סיבות נוספות, מלבד אנטישמיות בסיסית, כדי לפגוע ביהודים.

שיטת האַרֶנְדָה (אחוזה באוקראינית) היא שיטה לפיה לאציל יש אחוזה או מספר אחוזות. האצילים ששלטו באחוזות הללו גייסו יהודים מוכשרים שינהלו להם את הארנדה. הם היו אחראים על המסחר, הסחורות וכו'. בנוסף הם היו גובים את המסים שהאוקראינים אולצו לשלם. במצב זה היהודים נחשבו כאלה שגובים את המסים ולא האצילים עצמם, מה שהגביר מאוד את השנאה של האוקראינים ליהודים.

דבר נוסף הוא, שהקהילות היהודיות היו קרבן נח לתקיפה, כיוון שהיו חסרות הגנה. מלחמה נגד הפולנים מסוכנת, לכן תקפו ראשית את היהודים.

נהרות של דם

הקוזקים יוצאים למסע רצח והרג ביהודים ממזרח אוקראינה ועד לדרומה של פולין באזור גליציא ומשם לאזור פודוליה. הקהילות היהודיות כולן אשר הקוזקים הגיעו אליהן נרצחו באכזריות. הקהילות המרוחקות יותר מהערים עזבו הכול וברחו אל הערים, אך הפולנים המקומיים בערים המבוצרות – הסגירו אותם לידי הקוזקים. לעתים היו אף הסכמים מראש בין הפולנים לקוזקים שהפולנים יסגירו את היהודים ובכך הקוזקים לא יפגעו בפולנים. בכל מקום אשר הגיעו אליו נראו מחזות נוראיים עד לכדי נהרות של דם ברחובות.

"וברחו להציל נפשם… כי היו אלה מקומות חזקים ומי שלא ברח או שלא יכול היה לבחור, כגון אלה שמאחורי נהג הדנייפר נהרגו על קדושת השם במיתות שונות ומרות, קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכו בדרך וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה כדי שלא יהיה להמית והשליכו אותם בחוץ שלא ימותו ופרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם וכך עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שם… גם לאנשים שהיו מעם פולין עשו כך וביותר לכמרים… וספרי תורה קרעו לקרעים ועשו מהם שקים ונעליים ורצועות של תפילין לקחו לכרוך סביב רגליהם והשליכו את התפילין בראש כל חוצות" (יון מצולה, רבי נתן נטע הנובר).

לעתים רחוקות הצליחו היהודים לפדות עצמם, ופעמים רבות מנעו הפולנים קרב עם הקוזקים, ע"י הסגרת יהודים. עם זאת גם פולנים רבים נרצחו בפרעות, בעיקר אנשי הדת הפולניים – מושא השנאה של הקוזקים. בשנתיים 1648-1649 (ת"ח-ת"ט) נרצחו יותר ממאה אלף יהודים באכזריות.

מלך פולין הצליח לשחד את הטטרים, שהיו בברית עם הקוזקים, כדי שיבטלו את הברית ויסייעו לו להילחם נגד הקוזקים. אכן זה מה שהיה והקוזקים ברחו חזרה אל אוקראינה, למשך תקופה קצרה.

הפרעות חוזרות

שנה לאחר מכן הקוזקים, בהנהגת חמילנסקי, חזרו למרד מול הפולנים יחד עם הטטרים, שוב. הפולנים נלחמו מולם במלחמה עקובה מדם. חמילנסקי הבין שאינו יכול לבדו להילחם בפולנים ולכן שידל את רוסיא לפלוש לשטח פולין. ואכן בשנת 1654 סופח החלק האוקראיני ממזרח לנהל הדנייפר לשלטון רוסיא, שלא הסתפקה בכך ופלשה גם לצפון פולין.

שוב סבלו היהודים בצפון פולין מהקוזקים. בתקופה זו סבלו בעיקר אלו שלא סבלו בפרעות תח-תט, אשר ישבו באזור ליטא. בכל מקום שהרוסים כבשו – הקוזקים בשיתוף פעולה עם הרוסים – נרצחו היהודים. בשנת 1655 נכבשה וילנא והיהודים שלא הספיקו לברוח – נרצחו באכזריות, כ-25 אלף.

השבדים כובשים את פולין

צרה נוספת נחתה על היהודים במערב פולין, כאשר השבדים כבשו את הערים פוזן וקרקוב במערב פולין. אנשי הצבא הפולני העלילו שהיהודים כרתו ברית בסתר עם השבדים כדי להינצל. הפולנים התלהטו, ופרעו ביהודים גם כן, ולא ירדו מאכזריות הקוזקים. הפרעות המשיכו עד 1657 אז מת חמילנסקי ימ"ש.

היהודים מוכים ושבורים

בשנים 1648-1660 נרצחו יותר מחצי מיליון יהודים, ויותר מ-300 קהילות יהודיות נכחדו. באוקראינה נשארו רק עשירית מהיהודים והם נשארו חסרי-כל. רוב המשפחות נהרסו, רבות היו אלמנות ועגונות וילדים נזקקו לסיוע בכל תחום שהוא. שנים רבות עברו עד שיהדות פולין התאוששה, אז הגיעה השואה.

תפקיד ועד ארבע ארצות לאחר הפרעות

מצבם של היהודים הלך והדרדר החל מהפרעות ובמשך 150 השנים הבאות עד לחלוקת פולין ב-1795[4], אז נמחקה פולין וחולקה בין פרוסיא, אוסטריא ורוסיא. למעשה לאחר הפרעות לא היה תפקיד משמעותי עוד לוועד ארבע ארצות, ולאחר מספר שנים הוא פשוט חדל מלהתקיים.

פולין חולקה ב-1795[5] והיהודים הושפעו מכך, כל אחד ותחת שלטונו החדש – יהודים במזרח היו כעת תחת שלטון רוסיא, כאשר הצארית (המלכה) קטרינה בתחילה העניקה זכויות ליהודים ותנאים סבירים. באוסטריא היהודים סבלו מאוד בשל העובדה שהקיסרית סגרה את מקורות הפרנסה של היהודים ובפרוסיא היהודים היו במצב טוב יחסית מבחינה גשמית, אולם מבחינה רוחנית הם הלכו וירדו, בשל החיבור של פרוסיא עם ברלין[6] – מרכז ההשכלה.

[1] בפרק י' נדון בייחודיות השואה.

[2] עד היום חמילנסקי מוגדר כגיבור אוקראיני, וזאת למרות שנאתו העזה ליהודים והתאכזרותו.

[3] שבט אוקראיני בעל תרבות משלו, שהיה תחת הצבא הפולני והיה אחראי על הגבול המזרחי מול רוסיא והטטרים. בתמורה לזה הקוזקים לא שילמו מס. בגלל שהם חיו בשטחי ההפקר בין פולין לרוסיא, הם היו פראיים במיוחד, אכזריים, תאבי דם ובצע

[4] פולין נקראה שנים 'אסם התבואה של אירופה' בשל מזג האוויר הנוח במקום לגידולי תבואה, ולכן רבות המדינות שרצו לגזול אותה.

[5] ישנו סיפור על שלושה אחים שנולדו באותו החדר אבל נולדו בשלוש מדינות – אחד בפולין, אחד בגרמניא ואחד ברוסיא. הסיבה היא שמקום המגורים עבר מיד ליד במשך השנים.

[6] תנועת ההשכלה היהודית צמחה בגרמניא ע"י מנדלסון ותלמידיו. ההשכלה הובילה לחילון גדול מאוד בקרב האוכלוסייה היהודית במרכז ובמערב אירופה. נלמד ברחבה בפרק ד'