אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
פולין של היום הנה מדינה עצמאית השוכנת בין גרמניא במערבה, אוקראינה ורוסיא במזרחה וצ'כיא וסלובקיא בדרומה. בתקופה בה אנו עוסקים, במאות 15-18, שכנותיה היו ממזרח רוסיא, מדרום אוסטריא, ממערב פרוסיא, ממנה הורכב מאוחר יותר גרמניא שאנו מכירים גם כיום.
ראשוני היהודים הגיעו לפולין לאחר גירוש ספרד[1] ב-1492[2] ובעיקר בעשר השנים שלאחר מכן, כלומר החל מראשית המאה ה-16[3] (1500-1600). בתקופה זו פולין הייתה חזקה וכבשה חלקים מרוסיא, ליטא ואוקראינה. מכאן ועד אפשר לומר לימי כתיבת ספר זה – קיים מאבק שקט או רועש בין אוקראינה, רוסיא ופולין באזורים אלו, ובעיקר בין השתיים הראשונות.
עם זאת, החל מהמאה ה-17 פולין הולכת ונחלשת מכמה סיבות בין דתיות ובין כלכליות. בפולין הייתה נהוגה שיטה שנקראת 'אצילות' – המלך חילק את ארצו לאצילים, לאנשים בני מעמד גבוה שזכו באדמות, עיבדו אותן, חכרו אותן והמלוכה נהנתה מהמסים.
סיבה ראשונה להיחלשות פולין הייתה שאצילים אלו שלטו על עמים שונים בפולין שהיו בני דת נוצרית שונה משל האצילים (בנצרות קיימות כמה דתות), בנוסף האצילים שיעבדו בצורה קשה את העמים שתחתם בכוח ובאכזריות, מה שהוליד שנאה אדירה כלפיהם.
סיבה נוספת היא ששיטת המלוכה הייתה "מלוכת בחירה" – בניגוד לשיטה המלוכנית בה הבן יורש את אביו בכתר, בשיטה בפולין האצילים היו מתכנסים וקובעים מי יהיה המלך החדש לאחר שהמלך הקודם מת. במצב זה שותקה הממלכה פעמים רבות, כשהאצילים לא הגיעו להסכמות. בנוסף, האצילים היו חשופים לקבלת שוחד ממישהו המעוניין למלוך – דבר שהוביל כמובן למינויים לא ראויים כמו אנשים שלא היו בני העם הפולני ואפילו לא ידעו את השפה הפולנית. דבר זה מנע מהאצילים לפתח את פולין, כי הם היו נאמנים רק לאינטרסים שלהם ופולין הלכה ופיגרה ממדינות מערב אירופה.
גורם נוסף להיחלשות של פולין הייתה היעדר גבולות טבעיים של המדינה. שכנותיה של פולין – רוסיא, אוקראינה ופרוסיא[4] – היו חזקות ואיימו עליה.
היהודים שהגיעו לפולין בעקבות קריאתו של המלך הפולני כדי לשקם ולקדם את הכלכלה הפולנית, התיישבו בעיקר בערים הגדולות, אך היו רבים מהם שחיו בעיירות. היו עיירות שהיו בעלות רוב מוחץ של יהודים. היחסים עם העיר הקטנה וממנה אל העיר הגדולה היו בעיקר בשליחת מוהלים, שוחטים, דיינים ועוד. עם התרחבות הקהילות היה צורך לאגד את הקהילות בגוף מנהלתי רשמי. ישנם היסטוריונים הטוענים כי השלטון הפולני דחף להקמת גוף כזה. המטרה הייתה לארגן גוף מאורגן שינהל את הצרכים הרוחניים והגשמיים של היהודים, וכך הוקם ועד שהורכב מארבע "מדינות" -מחוזות.
ועד ארבע ארצות איגד את ה"ארצות" – פולין קטן, פולין גדול, ווהאלין ורוסיא הלבנה, ועד מהרה הפך לגוף אוטונומי שדאג בין היתר להעביר את המסים אל השלטון הפולני. הוא נהג להתכנס פעמיים בשנה, בתקופת הירידים. בין יתר תפקידיו הוא דאג ליחסים עם השלטונות, ובכך חסך ליהודי הפשוט להתעסק עם השלטונות, הוא דאג ליישוב סכסוכים בין הקהילות ותיקן תקנות שסייעו למנוע תחרות בלתי הוגנת כמו איסור הדפסת ספרים ללא הסכמת הוועד, איסור לקנות ספרים מבתי דפוס לא אמינים ועוד.
הפרקים הקודמים:
[1] בעקבות גירוש ספרד רבים מהיהודים שסירבו להמיר דתם ברחו למרכז אירופה, אפריקה וא"י
[2] במהלך כל הפרקים השנים והמאות ייכתבו עפ"י הספירה הנוצרית, מאחר ומבחינת תיארוך יותר קל להיעזר כך.
[3] חישוב מאה שנה הוא 0-99 – המאה הראשונה וכו', כלומר 1500-1599 המאה ה-16.
[4] טרם הוקמה גרמניה באמצע המאה ה-19, פרוסיא הייתה המדינה המרכזית במרכז אירופה וכאשר קמה גרמניא, רובה קמה על שטח פרוסיא.