אוהד שקד-מנדלבוייםלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
אין בהלכה מקום בו יש יתרה על מהדרין – מהדרין מן המהדרין. המקום היחידי שעניין זה קיים הוא חנוכה וידוע שהמהדרין הוא נר איש וביתו ומהדרין מן המהדרין הוא הדלקת נר בכל יום ועוד נרות כמניין הימים.
תוהה בית הלוי מה עניין המהדרין מן המהדרין דווקא בחנוכה. ידוע כי גוי מטמא כזב רק מדרבנן, אולם בבית המקדש יכלו היו החשמונאים להשתמש בשמן שגוים נגעו בו, כי מהתורה אינו טמא.
אולם החשמונאים בחרו להדר ולא להשתמש בשמן זה עד שעשה להם הקב"ה נס ומצאו את השמן.
עיקר הנס הוא לא רק במציאת השמן אלא בעובדה שהוא אמור היה להספיק ליום אחד והספיק לשמונה. זאת כל ילד יודע בגן של רבקה. אולם השאלה הנשאלת – מדוע לא בחרו החשמונאים לחתוך את הפתילות העבות והמהודרות של בית המקדש לשמונה חלקים ואז היה השמן מספיק לשמונה ימים – ארבעה ימים הלוך וארבעה ימים חזור להבאת השמן הטהור. והרי, אומר בית הלוי, אין שיעור לפתילות. פתילה יכולה להיות דקה.
אולם בחרו החשמונאים להדר ולהדליק את המנורה בבית המקדש עם הפתילה העבה והגדולה ולא לחתוך אותה. וכאן היה הנס הגדול – למרות שהפתילה אמורה הייתה לכלה את השמן בתוך יום אחד – היא לא כילתה אותו אלא לאחר שמונה ימים!
כלומר, מאחר שהחשמונאים הידרו הידור על הידור, עשה הקב"ה מידה כנגד מידה ונתן בידי רבנן כוח להדר הידור על הידור – ומעניין לראות שגם משפחות רחוקות מתורה ומצוות מהדרות במצווה זאת מהדרין מן המהדרין!