שירות בחורי הישיבות

שבוע טוב, בשבוע שעבר היה קורא אחד שהגיב מאוד בעצמת רגשות נגד הדברים שנכתבו. אני יודע שאני כותב על נושאים רגישים הנוגעים בנימים העדינים ביותר בגופנו הלאומי. ניתן לקרוא את הנושאים האלה רק כשאתה מגיע ברצון לשמוע את הצד השני. לא חייבים להסכים עמו, אבל אפשר לשמוע ולהבין מאיזה מקום הוא יוצא. בדרך כלל כך אפשר גם לדעת לאן הוא הולך.

זר לא יבין זאת. כך אפשר לסכם בקצרה את סוגית השירות בצבא והחרדים. אולם ננסה במאמר זה לשפוך קצת אור על הנושא הטעון כל-כך שעכשיו, לקראת שיא חומו של הקיץ – גם הוא הולך ומתלהט. די לראות את הפגנות ההמונים של החרדים ואת קריאתם של גדולי הדור בנושא ולהבין כי אנו עומדים בפני הכרעה שעלולה להיות לה השלכה קשה מאוד על החברה בישראל.

ישנם מספר טיעונים בנושא השירות בצבא, מהצד החילוני, שחשוב מאוד במאמר זה להתייחס אליהם. הטיעון הראשון הוא לגבי המספרים. חשוב לציין כי 21% מהנערים שאינם משרתים בצבא, כלומר משתמטים, הם חילונים. מה נעשה עם המספר הזה, נגלה עוד מעט. לעומת זאת 13% הם חרדים [אגב, מה שלא מפריע לכתב בכתבה שלמעלה לכתוב שהחרדים הם "המגזר הבולט", מעניין מה צריך להיות הפער בין שני המגזרים כדי שהמגזר החרדי יפסיק להיות בולט…]

עכשיו אפשר להתחיל לעשות סדר.
יש שתי טענות עיקריות מבחינת החרדים למה אסור לשרת בצבא במתכונתו הנוכחית ולמה יש למסור נפש על כך: הטענה הראשונה היא שטוב יותר שבנינו ילמדו תורה מאשר שילכו לצבא. טענה שעוד רגע נתמודד איתה. הטענה השנייה היא שצה"ל בנוי מחברה משחיתה שאסור לבני הנוער החרדי להיחשף אליה. וגם בטענה זו נדון עוד רגע.

טענה ראשונה – טוב שילמדו תורה
אין אף יהודי וישראלי שיחלוק על נושא החשיבות של השירות הצבאי. גם החרדי וגם החילוני וגם הדתי-לאומי – כולם יסכימו שהשירות בצה"ל הוא חשוב מאוד. יהיו כאלו שיגידירו זאת אפילו כמצווה, אם כי ניתן להתווכח על הנושא.

השירות הצבאי במדינת ישראל מוכת השכנים הוא הכרחי, כדי לעשות את ההשתדלות שלנו. אולם, העם היהודי חי בכל חייו לא על הצבא אלא על התורה. ההוכחה לכך היא שגם מרד בר-כוכבא לא הצליח, רק כיוון שבר-כוכבא החליט להחציף פניו אל ה' יתברך, ואז נחל תבוסה. כך גם החשמונאים ואחרים.

מנגד אנו רואים תופעה מעניינת שגם משה רבינו וגם דוד המלך, שלשניהם הובטח כי ניצחונם מובטח במלחמות, דאגו להציב כנגד כל לוחם גם אברך שילמד תורה ("אלף למטה"). מדוע? אם מובטח להם הניצחון מדוע צריכים "לבזבז" כוחות על לימוד התורה. התשובה היא כמובן אחת – הלוחמים הם ההשתדלות, אבל במציאות הרוחנית, שהיא המשפיעה על המציאות הגשמית, מה שקובע ומה שמוביל לניצחון הוא התורה. וכבר נאמר בפרשת בחוקותיי מה הם התנאים להצלחה ומה הם חלילה לכישלון.

לאדם שאינו שומר תורה ומצוות, וחונך מגיל קטן שבעולם הזה הכול מקרי [כולל 3.5 מיליארד תאים בגוף שלו שמסונכרנים באופן מדויק ומושלם זה עם זה אחרת תפרוץ מחלה], וכל מה שקורה בעולם הוא רק אם אני רואה שהוא קורה, אינו יכול להבין כי בעולם יש גם רוחניות, יש גם דברים שאינם נראים ושהכול לא מקרי אלא מתוכנן ומשוכלל במערכת איזונים ובלמים [אגב הערה לכך, במשך אלפי שנים צחקו על היהודים שדיברו על המזיקים באוויר ונטלו ידיים, עד שגילו שיש דבר כזה חיידקים שאכן מזיקים…]

עבורנו ברור לנו שהתורה היא המחזיקה חיים. החרדים מגיל אפס חונכו על הידיעה והאמונה שהתורה היא היחידה שמגינה. אולם, ברור לכל כי חלה עלינו גם חובת ההשתדלות.
מבחינת החרדים, אותו בחור שיושב עשר שעות ביום ולומד תורה – מציל ומגן לא פחות מאשר חייל בצבא. הוא ההשתדלות. האברך שלומד תורה הוא מגן בעולומות הרוחניים וחייל צה"ל מגן בעולמות הגשמיים.

עכשיו יבואו מגלגלי העיניים ויאמרו – אבל ברור לכל שבישיבות יש לא מעט 'פרזיטים' שמנצלים את כנפי הישיבה כדי לא להתגייס והם רק "מחממים כיסא" בישיבה. נכון. יש כאלה, ונניח שמדובר ב-20% מתוכם [אע"פ שמי שמכיר את הישיבות מבין שאין אפשרות שדבר כזה יקרה, כי ברוב המקרים לא מאפשרים להם 'להסתובב', אלא שהם יושבים ללמוד אולי לא עשר שעות אבל כן 6-7 שעות ביום] – האין חילונים שמתשמטים? ורק בכתבה שלעיל נכתב בדוחות צה"ל כי מדובר ב-21% השתמטות של חילונים.

אבל מה ההבדל בין החילוני המשתמט לבין החרדי המשתמט? ההבדל הוא שהחרדי מקבל פטור מהגיוס אבל מחויב לשבת ללמוד בישיבה עד גיל 24, אינו יכול לעבוד וגם לא יכול לצאת לחו"ל. הוא מקבל עליו חיי עניות לפחות עד גיל 23. באותו הזמן הצעיר החילוני שמשתמט מסיבות כאלו ואחרות, מטייל בחו"ל, פותח עסק, עובד כשכיר וכו' – והרי זה פלא – החילוני המשתמט לא תורם כלום למדינה, אבל בהחלט יכול להיות מנהיג חברתי כמו דפנה ליף. האם נראה לכם שחרדי יכול להיות מנהיג חברתי?? [ולא הזכרנו את אליל הנוער אביב גפן והרבה אחרים שלא שירתו בצבא, אבל פותחים את הפה שלהם על החרדים]

הטענה השנייה – צה"ל הוא כור היתוך משחית

מאז קמה המדינה, ההנהגה הציונית מנסה בכל צורה שהיא לאחד את התרבות של האזרחים במדינה לתרבות אחת – ישראליות או בשפה אחרת – הצבר. על פניו נראה כי הדבר יפה ונכון שכן כל אחד מגיע מעדה אחרת, מתרבות אחרת משפה אחרת ויש צורך כביכול לבצע איחוד גלויות ללאומיות אחת.

אלא מה, שהאיחוד הזה אינה נובע מרצון אמיתי ליצור חברה אחת, אלא ליצור חברה אחת שהיא חילונית, משכילה ואשכנזית. כך, למשל, דאגו בשנות החמישים לגזום את הפאות של התימנים שהגיעו לארץ, ובכיפה של הרב מחפוד דאגו לשחק צלחת מעופפת.

כך באמצעות החינוך ובאמצעות הצבא ניסו ליצור "ישראלי חדש" – ישראלי שהוא חס ושלום שומר שבת ושומר תורה, ישראלי שהוא חס ושלום מדבר בשפות שונות, ישראלי חדש שהוא ודאי משכיל [איך לא למדנו עד היום כלום? ראו את גרמניה המשכילה – הם רצחו באופן משכיל…]. אבל הכי חשוב – ישראלי חדש שמתאים באופי ובמנטליות שלו למנטליות האשכנזית.

בנושא החינוך לא הצליחו עד היום להוביל את החרדים להפוך ל"ישראלי החדש", על-אף הכפייה החילונית לדרוש לימודי ליבה שמטרתם לא להוביל לפתיחת אופקים בהכרח, אלא בפתיחת אופקים להיות חילוני. חלק מהסטטוס-קוו, שמקובל על 62% מקרב תושבי ישראל היהודים, קובע כי תהיה מסגרת חינוך נפרדת למגזר החרדי.

כעת מנסים להוביל את החרדים להתחלנות באמצעות הצבא. לחרדים הדברים ברורים, אלא שההנהגה החילונית לא תאמר זאת בקול רם. היא תקרא לזה "שוויון לכל" [אע"פ שהוועדה עוסקת רק בנושא החרדי ולא החילוני והערבי המשתמט], היא תקרא לזה 'שוויון בנטל' ועוד. לחרדים ברור כי מדובר בטריק חדש להפוך את החרדים לחילונים.

צה"ל הרי לא באמת דואג לשמור על הרוחניות החרדית. נכון, יש גדודים של הנח"ל החרדי, אבל בפועל גם שם פעמים רבות לא שומרים על הסטטוס קוו שאין בנות, יש שיעורי תורה ויש תפילות. פעמים רבות החיילים נשלחים למקומות מלאי טינופת רוחנית בה נאלצים להתמודד עם חיילות, טלוויזיה בחדרים ועוד…

נכון, מי שאינו חי את החברה החרדית לא מבין מה כל הסיפור. אלא שמי שרואה את החברה הזו וחי איתם מבין את הדברים – נער חרדי בן 18 שונה לחלוטין במהותו מנער חילוני באותו הגיל. החילוני, שרגיל בשפה לא צנועה ובזימה [לאו דווקא במובן הנבזי של המילה אלא גם בפתיחות לראיית בנות חצי עירומות וצפונה], וגם בידע השכלתי רחב וכו', שונה לחלוטין מהחרדי ששפתו צנועה, הוא אינו מקלל כמעט בכלל, הוא משוכנע ש"סרטים בצבעים שונים" הם סרטים שתולים על הידיים, הוא משוכנע שבחורה היא דבר מושלם ותמים, ואינו מודע בכלל למציאות של הרחוב החילוני. מבחינת החרדים לקחת נער כזה ולהכניס אותו אל הצבא – מדובר בהתאבדות חילונית.
העובדה היא שרוב רובם של הדתיים-לאומיים שלא מתגייסים במסגרת של ישיבות הסדר מתחלנים בסוף השירות שלהם.

על כן, אני סקפטי לחלוטין אם יצליחו לגייס אי פעם את החרדים – לא בכוח ולא בטוב. החרדים אולי יוותרו על השוליים – 10%-15% מקרב הנערים החרדים, אלו שבעיקר עומדים בפני נשירה וטוב שיהיו בצבא מאשר ברחוב, אבל בוודאי לא יסכימו לוותר על החלק הארי של 85%.

אם החרדים היו מבקשים להשתמט כמו 21% מהחילונים בשביל שלא לשרת את המדינה, הם בוודאי לא היו פעילים כל-כך הרבה בכל-כך הרבה בארגוני סעד וחסד, בארגוני רפואה וסיוע. רק תסתכלו על עמותות הרווחה במדינת ישראל ותראו שיותר מ-80% מהם חרדים הדואגים לכולם. האם מישהו מכם שחס וחלילה ביקש פעם עזרא רפואית ביד שרה נשאל על הגדרת דתיותו? האם פעם מישהו מכם שניגש אל הרב פירר לקבל סיוע נשאל אם הוא חילוני? ודאי שלא. וכך גם בחסדי נעמי, עזר מציון, עזרא למרפא ועוד מאות ארגונים שונים. כיום, כל אדם הזקוק לרפואה אין אפשרות אחרת שלא יפגש בארגון חרדי בדרך, ב"ה.

אתם, כמובן, יכולים להגיב בשמחה.
המאמר נכתב ופורסם ב-30.7.2013 אבל אקטואלי מתמיד.