לא שילוב, כור היתוך

בשנות החמישים והשישים, לאחר קום המדינה, ביקשה ההנהגה בישראל, בדחיפת בן גוריון, ליצור את "היהודי החדש" – השאיפה האולטימטיבית של הציונות – יהודי שאינו כמו היהודי בגלות הלומד תורה כל היום, אלא יהודי עובד אדמה, יגע כפיים, ובעיקר – מנותק מהדת.

אופן ביצוע יצירת "היהודי החדש" נעשה באמצעות "כור היתוך" – תובנה אנטישמית שהחברה החילונית – היא החברה הטובה ביותר – "חברת האור" כפי שקרא לה פעם משה שרת, או "נאורות ההשכלה" כפי שהביע זאת בן גוריון עצמו. אם אנחנו האור – הם – השחורים, החרדים, הפרימיטיביים – הם החושך. זה המשך ישיר של התפיסה של העת החדשה כ"עידן האורות" – כי הם, בימי הביניים, היו בחושך. אבל ניחא.

במשך שנים הסיתו והדיחו נגד החרדים כי אינם שותפים בנטל – אינם הולכים לצבא ואינם עובדים. טענו שהם לא עובדים ומזיקים לחברה, רק "מוצצים את דמו של החילוני". לרוב אותם כותבים לא מביאים עובדות מציאותיות אלא מדברים באוויר. הם לא כותבים למשל שהלמ"ס פרסם כבר לא פעם ש-61% מהחרדים עובדים וזאת בלי 'עבודות פנימיות' בתוך החברה. תלמיד בכולל הוא לא עובד אלא תלמיד. מדוע חוקר באוניברסיטה כן נחשב עובד?

באמצע שנות התשעים ובעיקר בשנות האלפיים, החליט הצבא להתחיל בגיוס החרדים, אלא שנתקל בבעיה קשה – הם שונים משאר החברה. יחד עם גדולי הדור ובהנהגת ראשי הצבא ובעיקר רא"ל גבי אשכנזי, נבדקו הצרכים והוקמה פלוגת "נחל חרדי" בתוך גדוד נחל. הבסיס היה – השונות של החרדים – הם, בניגוד לאחרים, לא מעוניינים להתערבב עם החיילות – אז אין חיילות, האוכל בפלוגה היה מהדרין, והוקצו שעות לתפילה וללימוד תורה. ההצלחות של הפלוגה היו מסחררות ובתוך שנה הפלוגה צמחה לגדוד והגדוד עולה על גדותיו.

בד בבד החל פרויקט שח"ר – שילוב חרדים בחיל האוויר כשהמטרה היא שילוב החרדים במקצועות האלקטרוניקה וכו' בחיל האוויר. הובטח לחרדים: אין נשים, אוכל כשר, שעות דת.

אלא שלצבא, כמו לחברה הכללית, אין באמת רצון לשלב את החרדים בקרב האוכלוסייה הכללית, אלא הם רוצים ליצור כור היתוך – שאנחנו נהיה כמוהם. במלים אחרות קוראים לזה – חילון. זה מה שעשתה החברה החילונית והציונית לספרדים ("שואת בני עדות המזרח בישראל"), זה מה שהיא מנסה לעשות עתה לנו, החרדים. אבל לא רק לנו – לצבא נצבט הלב לראות שבמחזור האחרון של קורס הקצינים 70% הם דתיים – דתיים לאומיים, מתנחלים – מה שלא יהיה. פתאום הצבא מבין שההנהגה הצבאית עוברת לידי הדתיים – ה' ישמור. כמובן שהנהגת המדינה והנהגת הצבא יצאו במבצע ודיברו על הקצנה בצבא. פתאום יש צוערים בבה"ד אחד שלא רוצים לשמוע שירת נשים בטקסים רשמיים – כי אסור להם, כי זו ההלכה וכאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. ומיד יצאו בהבהרה בצבא כי מדובר ב"הדרת נשים" וב"הקצנה".

אולי ראוי להבהיר. אם בשנות ה-60 פחות מ-5% הגיעו לקורס קצינים, היום האחוז עומד על 70%. ברור שבמקרה כזה יש יותר דתיים שמבקשים לקיים את ההלכה כלשונה, ולא מדובר בהקצנה, אלא שבעבר הם פשוט לא הגיעו לקורס הקצינים.

אבל אולי עכשיו מישהו יסביר לי איך כפייה של גוף מסוים על אדם לפעול בניגוד לצו מצפונו הפך להיות כפייה של האדם עצמו על הגוף? ואסביר – הצבא קיבל החלטה אומללה בימים האחרונים שחיילים יהיו חייבים להיות נוכחים בטקסים, גם אם יהיה בהם שירת נשים, זאת בניגוד לצו מצפונם ואמונתם הדתית. איך קרא שאותו חייל שאינו רוצה לשמוע שירת נשים – כי הוא פועל על פי ההלכה – הפך להיות זה שהוא כופה את עצמו על האחרים? הרי האחים הם שכפו את הדין עליו!

אבל כשמעוותים, הכול מעוות.

הצבא, כמו החברה החילונית, אינו רוצה לשלב את הדתיים והחרדים אלא לחלן. לכן הוא כבר מכניס בפרויקט שח"ר גם בנות, ומספר השעות שהוקצו לתפילה ולימוד תורה הצטמצם פלאים, וגם האוכל כבר אינו תמיד מהדרין.

אילו הצבא היה רוצה לשלב את החרדים הוא היה באמת דואג לפעול על פי אורחות חייו של החרדי.

אגב, מקומות עבודה המעניקים לחרדים ולחרדיות סביבת עבודה תואמת עבורם – זוכים להצלחה רבה בקרב השילוב של החרדים. כלומר – זה אפשרי, אם רוצים.

מאמר זה נכתב בתאריך 10.1.2012