חברות אמת

חיים אנו כיום בדור שהתקשורת זמינה ואפשרות השיחה בין אנשים היא קלה ופשוטה. הדיבור המרובה שנוצר כתוצאה מכך, גורם למצבים מסוימים ביחסים בין בני האדם. הטכנולוגיה הזו משפיעה עלינו.

רואים את הצורך של האנשים להיות בקשר – להביע חוויות חדשות ולספר "מה חדש" ו"מה קורה" ו"מה העניינים". דיבורים הנועדים לעתים קרובות כדי לוודא שהקשר בין המשוחחים נשמר ומחזיק מעמד.

הדיבורים המרובים מראים שיש צורך תמידי לרענן ולחדש את הקשר. הקשר הוא שטחי ולכן צריך כל הזמן לתחזק אותו ולשמור עליו.

יכול גם להיות שהדבר מתחיל הפוך – כיוון שאפשרות העברת המידע קלה ופשוטה, כתוצאה מכך הקשר איננו מתהדק. אנחנו מסתמכים ע"כ שהקשר יישאר בינינו ע"י התקשורת התדירה ולכן אין את המאמץ להעמיק את הקשר ולעשותו שורשי ורציני. הדיבור הזמין והמרובה יוצר גם שיח רדוד. אנחנו מדברים רבות ולכן חלק גדול ממנו הוא שטחי ובנאלי. מדיבורים כאלה לא נוצר בין אנשים קשר הדוק וחזק. הדיבורים הללו הם ללא מחשבה מרובה, ללא התבוננות להבין את הצד השני וליצור מכנה משותף עמו.

כיצד נוצרת קירבה בין אנשים?

כאשר האדם מתבונן מעט על צרכיו של הזולת, הפיזיים והרגשיים, חשוב לו לדעת מה חסר לחבר ומה אפשר להוסיף לו, במעשה, בדיבור או אפילו במחמאה טובה. כאשר זהו הכיוון, אכן נוצר קשר הדוק. כשהשיחה היא כדי להבין את הצד השני ולנסות בשעה זו להיות, לחיות ולחוות את השני, הרי שרמת השיחה והתוצאה ממנה היא  שונה לחלוטין. הקשר הנוצר מכך הוא עמוק ואמיץ. קשר שיישאר ויחזיק מעמד גם ללא תיחזוק וריענון יומיומיים.

כבר היו מעשים אצל אנשים גדולים, אשר הגיעו לבקר איש אצל רעהו, שהו בבית זמן מה ויצאו כשהם כמעט ולא דיברו ביניהם דבר. ישבו יחד ללא אומר ודברים.

גם כך אפשר לבקר וליצור קשר. אנשים חכמים יודעים לכבד ולחזק ידידות, גם ללא דיבורים רבים. מעבירים הם מסרים גם בדרכים אחרות שלעתים הנם מסרים עמוקים וחזקים יותר מן הדיבורים. זאת כיוון שבדיבור יש מגבלות – מה שנאמר נאמר ולא מעבר לכך – לעומת מסרים אחרים, כשתיקה למשל ["שתיקה רועמת" אומרת הרבה יותר מצעקה. ה.מ], אשר יש להם משמעות ללא גבול וסוף.

אדם בעל הבנה, ייצור קשר עם הזולת גם ללא הקדשת זמן רב בדיבורים ושהייה רבה יחדיו. הקשר יהא חזק ועמוק באשר יודעים שני הצדדים את עומק הידידות האמיתיים שביניהם, מכירים היטב את תחושת החברות האמיצה שחש איש כלפי רעהו. רגועים הם בכך, אינם חשים צורך בתיחזוק ממושך ורצוף של הקשר. יודע האחד יפה שכשם שהוא חש תחושות של קירבת אמת כלפי הזולת, כך גם חש הצד שכנגד. לכן תוכל לראות אנשים שנפגשים לאחר זמן ממושך והידידות העמוקה והשמחה הגדולה בהיפגשם יחד ניכרת לעין כל. כאשר ריחוק הזמן והפגישות הנדירות לא פגמו בקשר ההדוק שביניהם.

לעומת זאת, נוכחים אנו לראות בני אדם המדברים רבות עם זולתם, מחליפים חוויות, מספרים חדשות ומעבירים מידע רב איש לרעהו. אך אם נתבונן נראה שהקשר ביניהם הנו חלש וללא ידידות אמיצה. הכיצד?

יכולים המדברים לעתים להשתמש בזולת כאדם שאמור לשמוע את דיבורם ולהיות להם לאוזן קשבת לחוויותיהם ולמחשבותיהם.

אולי גם כדי להוות חברותא באותה שעה, כדי שלא יהיו בודדים ללא אדם לצידם ואף להעברת זמן משעמם. במצב עניינים זה כאשר צד אחד אינו יכול מאיזו שהיא סיבה לשמש יותר כפרטנר לשיחה נעימה ומשעשעת כשהוא לא משתף פעולה בתור בר שיח חביב, הרי שהידידות ביניהם, שנתמכה כל העת על שיחות תדירות, נחלשת והקשר מתרופף.

הדברים ניכרים יותר בעת שהזולת נמצא במצוקה וכבר לא נעים ומהנה לדבר עמו. לפתע הידידות שנראתה קודם כפורחת לא עומדת במבחן המציאות.

לעתים קרובות נראה שהעוזרים לאדם בעת מצוקתו הם לא הידידים אשר שהו ודיברו עמו רבות, אלא חברים אחרים שידידותם לא התבטאה בקשר מילולי רצוף. אלו אנשים של ידידות אמת וחברות חזקה יותר, אשר בולטת וניכרת בעת שזקוקים אכן לידידות כנה הדוקה ואמיצה.