עמוד נח!

פרשת "וישב" פותחת במילים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית לז, א).

יעקב שב אל ארץ מולדתו, לאחר עשרים ושתים שנה של נדודים. ידועים דברי המדרש המובא ברש"י: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". כלומר, יעקב כבר עשרים ושתים שנה נמצא בגלות, עשרים ושתים שנה של סבל עצום וניסיונות אדירים, והנה סוף סוף הוא שב אל ארץ מולדתו, ונפשו חפצה לשבת בשלוה, ולו למעט זמן. יעקב לא שואף לשלוה באמצעות ישיבה על כיסא נוח מול נוף פראי עם כוס קפה ביד. יעקב חפץ בשלות נפש שתאפשר לו להיות שקוע בעבודת השם, ולחיות את חייו בארץ, כמלאך אלוקים.

אולם דווקא כשביקש יעקב לחיות את חייו בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. "נפלה" עליו פרשיה חדשה ודרמת ענק, שהסתיימה כעבור למעלה מעשרים שנה. יוסף – בנו אהובו, נעלם.

אין לצדיקים שלוה בעולם הזה, וכפי שממשיך רש"י: "צדיקים מבקשים לישב בשלוה. אומר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?". שלוה תהיה בעולם הבא, למי שיזכה בכך, אולם העולם הזה הוא דינמי, מלא בניסיונות, אתגרים וקשיים. החכמה היא לצלוח את העולם הזה חרף כל הקשיים.

"עולם הזה הוא עולם מלא של קשיים ועיכובים. עולם המלא "רוגז". מצב של בלעדי "רוגזו של יוסף", הרי זה כבר בחינה של עולם הבא" ("דעת תורה").

המדרש מביא משל נאה לעניין (בראשית רבה פג, ד): "התבן והקש והמוץ מריבים זה עם זה. זה אומר: בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אומרים החטים: המתינו עד שתבואו הגורן, ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ ברוח. נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו. נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן, מנשקן" (בראשית רבה פג, ה). החיטים שורדות עד סוף התהליך, ורק מי ששורד, מגיע אל התכלית. הגרגיר לא יכול להגיע אל תכליתו – אל שולחן האדם, אם הוא לא עובר את כל תהליך  הבירור הקשה.

עם ישראל נבנה מתוך קשיים. האימהות היו עקרות והאבות עברו מסלולי אתגרים. רק כך נבנה עם ישראל.

בעלי המוסר מעניקים משמעות נוספת למשפט: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". כאשר צדיק יושב בשלוה, כלומר, כאשר הצדיק יושב במקום והוא אינו מתקדם בעבודתו הרוחנית, אזי יקפצו עליו כל מיני "רוגזים" וקשיים, שהם יגרמו לו ללכת ולנוע. אולם כאשר: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (לב, ב), כלומר, כאשר אדם הולך, נע, מתקדם ומתעלה ברוחניות, אזי – "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים", הוא פוגש מלאכים בדרכו.

בורא עולם רוצה שיעקב יפגוש עוד ועוד מלאכים בדרך חייו, אז הוא גורם לו שלא ישב בשלווה.

נקודה למחשבה.

מאת: הרב משה שינפלד