הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
אחרי שהאחים של יוסף מכרו אותו לישמעאלים והוא הורד למצרים, מספרת התורה "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וגו'", ומסביר רש"י את הסמיכות של פרשה זו למכירת יוסף: "ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". והיינו, שבגלל שיהודה אמר לאחים שלו שימכרו את יוסף, הם הורידו אותו מגדולתו כי טענו בפניו שהוא היה צריך לומר להם להחזיר את יוסף ליעקב, והם היו שומעים לו וכך יעקב אבינו לא היה מצטער.
והדברים טעונים ביאור, מדוע יהודה היה צריך לחשוב שאחים יקשיבו בקולו, הרי אפילו אצל ראובן שהוא זה שאמר לאחים לשים את יוסף בבור כדי לא לשפוך את דמו, כתוב שהסיבה שראובן אמר את זה היה "כדי להציל אותו מידם להשיבו את אביו", ומבאר השפתי חכמים שמוכרחים לומר שאת זה ראובן אמר לעצמו ולא לאחיו, כיון שלא היו מניחים את ראובן להצילו, א"כ, כיצד זה יכולים לומר ליהודה שאם הוא היה אומר להם להשיבו אל אביו היו שומעים לו?
ואולי אפשר לומר שמכאן רואים יסוד גדול בהתנהגותו של האדם. אדם לא צריך לחשוב מה תהיה התגובה של הסובבים אותו כשהוא עושה מעשה שצריך לעשות, ולא צריך לחשבן חשבונות, אלא אם יש מעשה טוב ונכון שעליו לעשות, עליו להשתדל לעשותו. זה מה שאומרים האחים ליהודה, אתה מצידך היית צריך לומר לנו להשיב את יוסף לאביו, כי לך יש את התכונות של מלך ומנהיג, ותדע לך, שאם אתה היית אומר לנו את זה, היינו שומעים בקולך.
וזה מוסר השכל חשוב מאד שעלינו לקחת מכאן: בין ההלכות הראשונות בשולחן ערוך כתוב "ואל יתבייש אדם מפני המלעיגים עליו", אדם שרוצה לעשות מעשה או מצוה מסוימת, צריך לדעת שאם הוא יחשוב על מה שיגידו עליו הוא לא יגיע רחוק, אלא יתמיד בדרכו ולא יחשוב מה יאמרו עליו אלא יקיים את המעשים שעליו לעשות וכך יגדל בתורה ובמצוות.