הרב משה שינפלדהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
עם ישראל הוא עם למוד מלחמות ומאבקים. כך היה לאורך ההיסטוריה, וכך כנראה יהיה בעתיד, עד שיקויים בנו דברי הנביא ישעיהו: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ד), ונזכה לגאולה השלימה.
אחד מגדולי מבארי המקרא – הרמב"ן, כותב, שבפרשתנו מופיע היסוד והשורש לכל מלחמות ישראל. כוונתו כמובן למאבקו של יעקב מול המתאבק האלמוני, שהתברר כשרו של עשיו.
יעקב – שהתורה מגדירה אותו "איש תם, יושב אהלים" (תחילת פרשת תולדות), מוצא עצמו בסיטואציה לא פשוטה – חייו נמצאים תחת איום ממשי, והוא מוכרח להתגונן כדי להציל את חייו.
יעקב הכין עצמו בשלושה מישורים – תפילה לבורא עולם, השתדלות לפיוס על ידי מתנות ששלח לעשיו, והכנה למלחמה.
בסופו של דבר, יעקב צלח את התקופה, והוא ניצל מחרבו של עשיו.
הרמב"ן בתחילת הפרשה כותב, שהדרך בה נקט יעקב אבינו כדי להינצל, משמשת אבן דרך לבניו אחריו, כיצד להתמודד בהצלחה מול אויבנו הקמים עלינו בכל דור – "נכתבה הפרשה הזאת להודיע, כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו, וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד, שהוא לא בטח בצדקתו, והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשיו אחיו – יארע לנו תמיד עם בני עשיו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלושת הדברים שהזמין הוא את עצמו: לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהינצל".
הרמב"ן מאריך בעניין, אולם אנו נזכיר רק נקודה אחת:
לפני שיעקב נפגש מול עשיו, הוא חצה את משפחתו לשתי מחנות: "וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ… וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (לב, ט).
בפשטות, זו טקטיקה פשוטה של הישרדות. וכפי שכותב הרמב"ן: "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – על דרך הפשט, כי אמר, אולי ינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (עו, ג): 'למדתך תורה דרך ארץ, שלא יניח אדם כל ממונו בזווית אחת'. ורש"י כתב: והיה המחנה הנשאר לפליטה – על כורחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים: לתפילה ולדורון ולמלחמה… וכן עיקר".
הרמב"ן ממשיך: "וגם זה ירמוז, שלא יגזרו עלינו בני עשיו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל את הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו, ג): אם יבא עשיו אל המחנה האחת והכהו – אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפלטה – אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה (רמב"ן לב, ט)".
יעקב במאבקו מול עשיו, מורה לנו כיצד צריך להתכונן למפגש עם האויב: תפילה, דורון ומלחמה. פעולת ההצלה "הנקודתית" של יעקב, שהוא חצה את משפחתו לשתי מחנות, השליכה על עתיד בניו – עם ישראל. הפיזור ו"החלוקה למחנות", הם בעצם קרש ההצלה שלו.
מאז חורבן בית שני, הקדוש ברוך הוא הגלה ופיזר את עם ישראל, כך שבלתי אפשרי כמעט לכלותם פיזית. וכך כותב הרב שמשון רפאל הירש: "בשום מקום ובשום זמן לא הדביקה אותנו חרבו של עשיו בבת אחת. בשעה שדמנו היה שותת במערב, היו אחינו שבמזרח שרויים בשלווה וכן להיפך. צדקה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל שפזרן בין האומות".
כל מי שמכיר את ההיסטוריה, מזדהה עם הדברים.
מאת: רב משה שינפלד